רואה מישהו גדול, בטבעו של עולם שמעניין אותך מי היא רעייתו של אותו איש, מי זאת האישה שלצידו. וכן אצל ילדים מוצלחים, שואלים על הוריהם. אני חושב שאם יש איזה דמות שצריך לשאול על ילדיה מי היא אמא, זאת יוכבד. היא זכתה ששלושת בניה יהיו ענקיים בתורה. משה, רבן של כל ישראל, אהרון, מרים. איך יוכבד הצליחה להביא ילדים כל כך מוצלחים?! המדרש אומר :
- מדרש משלי (בובר) פרשה יד
[א] חכמות נשים בנתה ביתה. זו יוכבד שהעמידה שגרמה להם להיות צדיקים שלשה צדיקים, משה ואהרן ומרים, ושלשתם זכו לשמש את ישראל, משה על המן, אהרן על ענני כבוד, ומרים על הבאר, ושלשתם היו נביאים. לכל אחד יש איזה נס מיוחד לו שמלווה את עם ישראל, ושלושתם היו נביאים. איך היא הצליחה? מה היא עשתה כדי שהילדים שלה יצאו כאלה צדיקים?
רבינו בחיי מחדד את זה יותר ואומר שעיקר הייחוס הוא בעיקר לאמא, ולא לאבא. הוא כותב פה בעקבות המקלל, ששם אומרת התורה "ושם אמו שלומית בת דברי".
- רבינו בחיי פרשת אמור
לפי שהעובר נוצר מדם הוסת ומתגדל בבטן אמו זמן קצוב תשעה חודשים הילד מתגדל ברחם אמו, גם אחרי הולדו וצאתו לאויר העולם יונק שדי אמו יש תקופה ארוכה שהאוכל שלו זה ממנה, ולכך יתחייב שיהיה טבעו נקשר בטבע האם יותר מטבע האב המידות, התכונות שלו, האופי שלו יותר מחובר לטבע האם יותר מאשר לטבע האב, ומעשיו דומין למעשי האם יותר ממה שדומין למעשי האב, ומזה הזכיר הכתוב במלכי ישראל שמות אמותם, הוא שאמר: (מלכים – א כב, מב) "ושם אמו עזובה בת שלחי", (מלכים – א טו, ב) "ושם אמו מעכה בת אבישלום" כל המלכים מוזכר השמות של האמהות שלהם, לבאר כי טבע האדם מתדמה לטבע האם ונמשך אחריו אז אם המלך הוא רשע, צריך לחפש אתה מקור אצל אמא שלו, והוא הדין אצל הטובה, כי כשהאדם צדיק ובעל ענוה ואיש מדות הנה זה מופת הוכחה על אמו שהיתה צנועה ובעלת מחשבה טובה ועל כן לכן זכתה אליו להביא ילדים כאלה, כי הענף הטוב יעיד על מעלת השרש שיש לו שורש טוב שורש חיובי, וזהו שכתוב: (שמות ו, כ) "ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה", הזכיר הכתוב הצדיק עמרם שנשא צדקת ויצאו מביניהם צדיקים, הוא שכתוב: (שמות ו, כ) "ותלד לו את אהרן ואת משה ואת מרים אחותם". רואים שהדגש מרבינו בחיי הוא על האמא, שטבעו של הבן מיוחס דווקא על האמא. היום נפרוס כמה נקודות במעשיה של יוכבד, כדי לראות איך כל הדברים האלה מחוברים לאישה אחת.
איפה אנחנו פוגשים את יוכבד? קודם כל המקום הראשון הוא הלידה שלה, מתי היא נולדה ואיפה היא נולדה. התורה מספרת כשעם ישראל יורד מארץ ישראל למצרים לאחר שיוסף שולח עגלות ליעקב ומבקש ממנו לרדת למצרים, יעקב לוקח את כל המשפחה, ה' מתגלה אליו ומבטיח לו שישמור עליו, והתורה מספרת ומתארת בדיוק מי האנשים שירדו….
לידתה
- פרשת ויגש
(ח) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן: ואז יש רשימה של בנים.. דילגנו עליהם. ובסוף התורה אומרת כך:
(טו) אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ: התורה לא אומרת את השמות של האנשים, אלא אומרת שהשמות שווים לשלושים ושלוש.
אנחנו סומכים אמנם על התורה, אבל רש"י ספר… וגילה שיש שלושים ושתיים סה"כ.
אומר רש"י בשם חז"ל:
- רש"י בראשית פרק מו פסוק טו
שלשים ושלש – ובפרטן כשאתה מונה כל אחד אי אתה מוצא אלא שלשים ושנים אז מה זה איך זה יכול להיות? אלא זו יוכבד שנולדה בין החומות בכניסתן לעיר למה לא מוזכר השם שלה? כי היא נולדה בדיוק בתפר הזה, שנאמר (במדבר כו נט) אשר ילדה אותה ללוי במצרים יוכבד כתובה פעמיים בכל התורה, אחד זה בפרשה שלנו והשני זה בספר במדבר (מקור 5), לידתה במצרים ואין הורתה במצרים:
- במדבר פרק כו פסוק נט
וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם למה צריך להזכיר שהיא ילדה במצרים? אלא שאשת לוי נכנסה להריון בארץ ישראל, בחודש התשיעי סופרת את ימיה לקראת הלידה, ובדיוק בין החומות כורעת ללדת, ויוכבד יולדת בין החומות. וַתֵּלֶד לְעַמְרָם אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה וְאֵת מִרְיָם אֲחֹתָם:
מה זה בא ללמד אותנו? מה המשמעות של לידה "בין החומות" (בין המעבר לארץ ישראל למצרים, גדר ההפרדה בין ישראל למצרים).
זאת נקודה ראשונה. לידה בין החומות.
התורה מדגישה ומתארת עם מי בדיוק היא התחתנה…
בעייתיות נישואיה
- שמות פרק ו
(כ) וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ התורה מדגישה שהיא דודה שלו. היא הבת של לוי, עמרם הוא בן של קהת, והוא התחתן עם יוכבד שהיא בעצם אחות של קהת. לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה:
האם מותר לישא דודה? – איסור דאורייתא.
שנאמר… ויקרא כ יט– וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וַאֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי אֶת שְׁאֵרוֹ הֶעֱרָה עֲוֹנָם יִשָּׂאוּ:
מדוע לידתם של אבות האומה נוצרה ע"י איסור דאורייתא (גם אם נניח שלא קיבלו על עצמם אז תורה)? גם אם נגיד שעמרם לא קיים את התורה, מדוע משה רבינו צריך להיוולד מזה שעמרם נושא את דודה שלו? לכאורה יש פה משהו מאוד בעייתי, איסור דאורייתא.
החזקוני אומר דבר מאוד מיוחד:
- חזקוני שמות פרשת וארא פרק ו פסוק כ
(כ) ויקח עמרם את יוכבד דדתו מה שהסכים הקדוש ברוך הוא שיצא אדם גדול כמשה הוא שואל על ההשגחה האלוקית, איך יכול להיות שמהזיווג הזה יצא משה רבינו מלקוחים מאיסורים, מחוקים שעתיד להזהיר עליהם בתורה. לפי שאין מעמידים פרנס על הצבור אלא א"כ קופה של שרצים תלויה לו בצוארו פן יתגאה על הצבור, כמו שמצינו בדוד. אתה רוצה להיות מנהיג? מנהיג לא יכול להיות בעל גאווה אלא בעל יראת שמיים. קופה של שרצים הכוונה לזלזול, ודווקא בייחוס. שלא יתגאו על הציבור.
העמק דבר אומר משהו בכיוון הסוד:
- העמק דבר פרשת שמות
(א) וילך איש מבית לוי. באשר היה האיש מבית לוי ולקח את בת לוי ומובן שהיתה זקנה ממנו הרבה ואין דרך איש לישא זקנה ממנו לא מדובר פה בשנה שנתיים, אלא מדובר פה על עשרות שנים. אם כן למה הוא התחתן איתה?, ורק משום שהיו מבית לוי אשר התנהגו בחסידות וראו סודות נעלמות מעיני הדור על כן לקחה. עמרם זיהה שיש פה איזה סוד בזיווג הזה. הנצי"ב משאיר את זה בערפל, לא ברור מה כוונתו עד תום.
האלשיך הקדוש שואל:
- אלשיך על במדבר פרשת פינחס פרק כו פסוק נט
היה מקום לבעל דין להרהר על זרע קדוש של עמרם לכאורה משה וכו' נולדו בצורה לא טובה. וישיתו לב על כי נשא עמרם את יוכבד דודתו אחות אביו. על כן באה תורתנו הקדושה ותאמר, השמר פן תגע בכבוד עיני העולם קדושי עליונין. כי דע איפה, כי עם שקהת הוליד ארבעה בנים וכלם צדיקים, עם כל זה עמרם הוא העיקר. וזהו 'וקהת הוליד את עמרם', כאילו הוא לבדו הוליד. כי הוא גבר באחיו, כמו שאמרו ז"ל (שבת נה ב) שהוא אחד מאשר מתו בעטיו של נחש. והיה ראש ישיבה במצרים: ושמא תאמר איך לקח דודתו, אל תחוש כי הלא היא בת זוגו, ושם אשת עמרם יוכבד וכו'. כי הוא יתברך מעיד כי מאז נקרא שמה אשת עמרם שהיא בת זוגו, והוא יתברך יודע השתלשלות הנשמות מהיכן הוציא בת זוגו. וגם עדיין לא ניתנה תורה. ואם כן אמור מעתה, כי כאשר ילדה את אהרן היתה בת מאה ועשרים ושבע שנה ואת משה בת מאה ושלשים שנה, באופן כי אין זה רק דרך נס. ואילו לנשואי איסור נחשבו נשואיה, לא היה הוא יתברך נותן לה הריון על דבר נס גדול כזה, דלא עביד קודשא בריך הוא ניסא לשקרי. אך יורה כי קדושים היו נשואיהם לפני מזווג זווגים יתברך: ועוד ראיה, כי ראו נא הפרי הקדוש אשר יצא משם. כי הנה ותלד לו את אהרן ואת משה ואת מרים אחותם, מקיימי העולמות בזכותם. זה היה זיווג משמיים. אל תשאל שאלות, תראה מה יצא משם.
האברבנאל הולך בכיוון דומה:
- אברבנאל פרשת שמות
כוונה התורה האלהית להודיע שנישואי עמרם עם יוכבד היו בגזרת עירין ובמימר קדישין היה פה משהו מלמעלה משהו משמיים לפי שהיא היתה דודתו של עמרם נו אז מה הבעיה המוסרית של התורה שלא יתחתן עם דודה שלו? וכפי השכל המדיני מי שחושב בצורה רצינית לא היה דבר הגון שישא אדם את דודתו כמו שלא ישא את אמו כי האיש הוא המושל באשה הוא זה שמוביל בבית הוא זה שנותן את הטון ואיך ימשול בדודתו או באמו בהיות מוטל עליו ליראה מלפניה מי אתה בכלל צוציק? אתה אומר לי מה לעשות? אתה צריך מצד אחד לירא מאמא שלך, מצד שני אתה צריך להיות הגבר החזק שנשענים עליו. זה לא מסתדר, יש פה איזה קונפליקט נפשי. אלא שלוי היה מודרך ומיושר מן השמים לעשות את המעשה הזה עם כל זרותו כלומר היה פה איזה הדרכה אלוקית.. ומפני זה אמרה תורה 'וילך איש' שתאר ענין זה בהליכה להיותו דבר זר ומתמיה.
וביארה התורה גם כן שהיו שניהם איש ואשתו מבית לוי ממשפחתו ומבית אביו להודיע שהיו שניהם עמרם ויוכבד ממזג אחד וטבע אחד שוים ודומים שהוא תכלית ההצלחה בנשואין.
אנחנו ננסה לברר מהו המניע של עמרם? מה גרם לו להתחתן דווקא עם דודה שלו? זה בעיקר מה שננסה לברר. דבר נוסף שאנחנו יודעים על יוכבד זה זה שהיא הייתה מיילדת. בפרשה הקודמת יש לפחות שתי פרשיות שהיא נזכרת לא בשמה. הפרשה השנייה זה פרשת המיילדות, הפרשה השנייה זה הפרשה של משה רבינו. נקרא את הסיפור המוכר לכולנו:
- שמות פרק א
(טו) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה:
(טז) וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה:
(יז) וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים:
(יח) וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים:
(יט) וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ:
(כ) וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד:
(כא) וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים:
(כב) וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן:
מי אלה שפרה ופועה? חז"ל אומרים שאם התורה נתנה להן שמות כנראה שאנחנו מכירים אותם מאיזה מקום… הגמרא אומרת:
- תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יא עמוד ב
ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו' – רב ושמואל, חד אמר: אשה ובתה, וחד אמר: כלה וחמותה. מ"ד אשה ובתה, יוכבד ומרים; ומ"ד כלה וחמותה, יוכבד ואלישבע. לפי חז"ל – יוכבד היא וודאי הייתה אחת המיילדות. תניא כמ"ד אשה ובתה, דתניא: שפרה – זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה? שמשפרת את הולד; ד"א: שפרה – שפרו ורבו ישראל בימיה.
אז זה הדבר הנוסף שאנחנו יודעים על יוכבד, זה שיש לה שם נוסף "שפרה", ומשמעותו זה שעם ישראל ימשיך להתקיים, שהבנים ימשיכו לחיות. זוהי נקודה נוספת ביחס ליוכבד.
מאוד מעניין ששמה האמיתי לא מוזכר בפרשה הזאת, אלא השם המקצועי שלה "שפרה".
הפעם הנוספת שבו אנחנו פוגשים את יוכבד זה בלידתו של משה רבינו.. וכך מספרת התורה:
- אברבנאל פרשת שמות פרק ב
(א) וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי:
(ב) וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים: למה יוכבד הצפינה את התינוק הרך? – תשובה: כי טוב הוא. יש אמא שלא חושבת שהבן שלה הוא הכי טוב והכי מוצלח?! מה זה ותרא אותו "כי טוב הוא"? ואם היא לא הייתה רואה שהוא טוב?!
צריך לברר מה זה "כי טוב הוא", ולמה זה הסיבה לזה שהיא מצפינה אותו?
(ג) וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ שהרי גדל… וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר: מי חסר בכל הסיפור הזה? – עמרם. איפה הוא?! למה עמרם לא מופיע? יוכבד עושה, יוזמת. היא ורק היא.
גם כן האברבנאל יוצא לעזרתנו ואומר דבר מדהים:
- אברבנאל פרשת שמות פרק ב
והודיע עוד שלא נתעכבה יוכבד מלדת ימים רבים ככל האמהות הקדושות ולא הוצרך עמרם ולא יוכבד להתפלל אל השם על הריונה אבל מיד כשלקחה הרתה וילדה בנים. מאוד מעניין שאצל כל האבות והאמאות התפללו, אבל פה אין הסיפור על עצם הכניסה להריון, פה כביכול הם התפללו על אחרי הלידה, שלא יהרגו אותו וכו'. וספר הכתוב שאם מרע"ה משה רבינו אחרי שילדה אותו ראתה כי טוב הוא ותצפנהו למה? כי הנה מפני מצות המלך יראה מהמצריים שיכנסו בביתה ויקחו ממנה את הילד וישליכוהו ליאור הרי בסוף הסיפור עם המיילדות פרעה מצווה את כל עמו להחריף את הגזירה על הילדים, ויוכבד מתה מפחד וכבר היתה מתיאשת ממנו כי לא היה אף ילד בגיל שלו שנשאר בחיים. הם היו מגיעים לכולם, אין אף ילד שהצליח להסתדר. אלא שראתה אותו כי טוב הוא כלומר […] שראתה מראהו כמראה מלאך האלהים היא לא ראתה תינוק רגיל. היא מסתכלת ואומרת שזה לא ילד רגיל, אלא כמו מלאך האלוקים נורא מאד ונתן אלהים בלבה שהוא יהיה מושיע ורב ונגיד ונאמן לעמו. ולכן השתדלה בהצלתו. היא הבינה בתוכה שהוא יגאל את ישראל. וגם נוכל לשער בזה שהצדקת ראתה בחכמתה שאולי נגזרה גזרה על בנה שיהא מושלך ליאור הרי היא זרקה אותו ליאור, ולכאורה ביאור מסוכן… ולכן השתדלה להשליכו שמה בזה האופן שיהיה תיבה וכו' כדי שתעבור עליו גזרתו והאלהים ישוב מחרון אפו ואז האברבנאל עונה על השאלה ששאלנו היכן עמרם…. והנה כל המעשים האלה ייחס הכתוב לאם משה ולא זכר בהן דבר מאביו שום מילה על האבא, או אולי שכבר היה מת או שלא היה שמה מילואים/כינוסי חירום… בקיצור לא היה חסרים דברים לעשות במצרים, או שנתיאש מהדבר ולא רצה להשתדל בענינו הרי עוד מעט המצרים יבואו ויזרקו אותו… מה את נקשרת אליו? יאללה תזרקי אותו… כי אמר אל אראה במות הילד "תעשי מ'שתרוצה" וגומר והוא הנכון. הפירוש האחרון הוא הנכון. הוא היה יותר מכוון לפשוטו של מקרא.
דבר אחרון זה קריאת שמו של משה רבינו… בת פרעה הולכת על הים וכו', מביאה מיניקת אמא שלו, ואז מחזירה אותו לבת פרעה… ואז אומרת התורה…
- שמות פרק ב
(י) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ: מי קרא למשה רבינו בשמו? – בתיה. הסיבה: כי מן המים משיתוהו. אבל באמת האם היא דיברה עברית? הרי משה זה מילה בעברית.
- אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) פרשת שמות פרק ב פסוק י
שם משה מתורגם מלשון מצרים בלשון הקדש. ושמו בלשון מצרים היה מוניוס. וכך כתוב בס' עבודת האדמה הנעתק מלשון מצרים אל לשון קדרים. גם ככה בספרי חכמי יון. אולי למדה בת פרעה לשונינו או למדה.
האברבנאל חולק על הפירוש הזה מכל וכול. נגיד כשאני מספר לכם סיפור וקורא לכם בשם, אני לא משנה לכם את השם. רון ישאר רון, כל שם ישאר כמו שהוא, כיוון שהשם העצמי לא מתורגם לאף שפה אחרת. אם ככה, משה היה צריך להישאר "מוניוס" ולא "משה". יוצא שתירגמנו את שמו למשה.
- אברבנאל שמות פרק ב
כתב הראב"ע […] אבל זה א"א לציירו בשום לשון, רוצה לומר שיועתקו ויתורגמו שמות העצם הפרטים הנגזרים מהענינים מלשון ללשון עם היות שיועתקו הענינים אשר מהם יוגזרו גם אם קראנו לך אורי בגלל שהיה לנו אור בבית וכו', זה לא משנה. כי התרגום של השם שלך באנגלית זה אורי, לא מתרגמים את השם. אם זה משה מוניוס במצרית הוא צריך להישאר מוניוס. לכן אומר האברבנאל זה פירוש דחוק. אגב אחת הסיבות שחז"ל אומרים שעם ישראל יצאו ממצרים זה שלא שינו את שמם, ודווקא משה שינה את שמור? נדלג ל"אבל בלי ספק"..לפי שהיה זה חסרון גדול וסכלות עצום לא יעשהו שום בעל שכל הלא תרא' שמי שיקרא דרך משל 'שמעון' בלשון עברי נגזר מלשון שמיעה, יקרא שמעון גם כן בכל לשון מהלשונות עברי או ערבי רומי או פרסי יוני או הודיי וזולתו לפי ששם העצם הפרטי לא יתורגם ולא יועתק מלשון ללשון בשום צד. ואחר שהדבר כן איך נאמר אנחנו בשם אדוננו מרע"ה שהעתיקה התורה שמו המפורסם שנקרא בו מלידתו אשר לא כדת אם היה שמו מוניוס כדברי ראב"ע ולמה לא עשתה התורה בו כמו שהוא אומר ומעיד שעשה בעל לשון קדר כשהעתיק ספרי הצאבה מלשון מצרית שזכר שם מוניוס תמיד כאשר הוא בלשון המצרית ולמה התורה לא תעשה כן?!
אבל בלי ספק כל זה הוא טעות מבואר להראב"ע ושאר המפרשים כי הנה אדון הנביאים נקרא משה מתחלה עד יום מותו בברית קראו לו משה ולא הועתק שמו ולא נשתנה זה לא שהשם שלו תורגם או השתנה, והטעות הזה קרה להם "ותקרא שמו" אנחנו חושבים שמדובר על בתיה בת פרעה… זה לא נכון! בחשבם שמה שאמרה תורה ותקרא שמו משה יחזור לבת פרעה, ושהיא אמרה מדברת בעדה כי מן המים משיתהו שרוצה לומר כי מן המים משיתי אותו ואין הדבר כן. כי כל תי"ו הנקבה הנזכר בזה הפסוק "ויגדל הילד ותביאהו" האמא! היא כנוי לצדקת אם משה לא לבת פרעה כמו שאמר 'ותקח האשה את הילד ותניקהו ותביאהו לבת פרעה'. ועליה נאמר גם כן 'ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו' ופירוש הכתוב כך הוא: שאמו של משה לקחה הילד ותניקהו ואחרי אשר גמלתו הביאתהו לבת פרעה שלקחה אותו לה לבן וכשהביאתהו לפניה קראה שמו משה רוצה לומר יוכבד הנזכרת קראתהו כן כי היא אמרה לבת פרעה שהיא ובני ביתה היהודים קראו שמו משה ותאמר, רוצה לומר אמו של משה, אמרה לבת פרעה כי מן המים משיתהו כלומר גבירתי הלא קראתי אותו משה ע"ש המאורע שהיה לך עמו כי מן המים משית אותו זה לא אני משית אותו, זה את משית אותו! לא אני משיתי אותו. סיכום: הנה התבאר מזה שאמו של מרע"ה היא היתה אשר קראה את שמו משה בלשון העברית היא אמרה "משה" לא בת פרעה ושלא הועתק ולא תורגם שמו של משה מלשון מצרית ללשון עברית.
אז רצינו לומר שבתיה קראה לו ככה, אומר האברבנאל שמשה לא שינה את שמו. ואמא שלו קראה לו ככה. ראינו אצל יוכבד לידה בין החומות, נישואים מוזרים אצל עמרם, מיילדת, היא זאת שפועלת את כל הפעולות להציל את בנה, ודבר נוסף זה היא שקוראת לו שם.
אנחנו יודעים שכשה' הביא לאדם הראשון את חווה לפניו הוא קרא לה "אישה"…
- פרשת בראשית
(ב כב) וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם:
(כג) וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת: השם של האישה היה אישה. אח"כ הנחש מפתה את חווה וכו'… אחרי כל הסיפור הזה והעונש נאמר בתורה:
(ג יז) וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:
(כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי:כלומר יש לחווה שתי שמות – שם ראשון זה אישה שם שני זה חווה. למה לאישה הראשונה יש שתי שמות?
(כא) וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם: פ
אומר בעל העקדת יצחק שזה מורה על כך שיש לאישה בעולם שני תפקידים:
- עקידת יצחק בראשית שער ט (פרשת בראשית)
ויקרא האדם שם אשתו חוה.
והנה בשני השמות האלה נתבאר שכבר יש לאשה שני תכליות.
האחד מה שיורה עליו שם אשה 'כי מאיש לוקחה זאת', וכמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות, כמו שעשו האמהות וכמה צדקניות ונביאות וכאשר יורה פשט פרשת אשת חיל מי ימצא כמו שיבא שער כ"ב ב"ה שהאישה יכולה להיות צדיקה כמו גבר, ואף יותר. "כי מאיש לוקחה זאת" כמו שלאיש יש תפקיד כזה, גם לאישה. אבל לה יש תפקיד נוסף והוא הבאת ילדים לעולם. היא הייתה "אם כל חי".
והשני ענין ההולדה והיותה כלי אליה ומוטבעת אל הלידה וגדול הבנים כאשר יורה עליה שם חוה כאשר היא היתה אם כל חי. יש לה רחם, יש לה יכולות להביא ילדים לעולם. לכן השם השני של אישה זה חווה. איזה תפקיד יותר משמעותי? הראשון או השני? בפשט, התפקיד המרכזי זה אישה, שהרי כך קורא לה לפני החטא.
והנה תהיה האשה כאשר לא תלד לסבה מהסבות אם יש איזה אישה שמכל מיני סיבות היא לא יכול להביא ילדים לעולם, מנועה מהתכלית הקטן ההוא אל מציאותה איזה תכלית היא לא יכולה למלא, זה את התכלית הקטן. ותשאר להרע או להיטיב כמו האיש אשר לא יוליד כי בהשלים עצמו באותו התכלית המיניי המשותף להם איש ואישה, עבודת ה', נאמר (ישעיהו נו ג) וְאַל יֹאמַר הַסָּרִיס הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ יגיד מה אני אני אפס אני כלום… לא!, ונאמר וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת (ישעיה נו ה) כי ודאי עקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים זה נחמה גדולה למי שאין ילדים. לא עלינו. ע"כ חרה אף יעקב ברחל כשאמרה 'הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי' (בראשית ל') לגעור בה ולהשכילה בזה הענין הנכבד והוא שהיא אינה מתה לפי התכלית המשותף באשר מנע ממנה פרי בטן כמו שיהיה בו הענין גם כן אם לא יוליד. הוא גער בה כדי לעורר אותה למעלה השנייה החשובה. לכן לאישה יש שני תפקידים אישה וחווה, תפקיד ראשון זה להשכיל לעבוד את ה', השני זה הבאת ילדים לעולם.
ליוכבד יש שני שמות: יוכבד ושפרה. שפרה – שפרו ורבו ישראל. שפרה מבטאת את היכולת של עם ישראל להביא ילדים לעולם, כל הילדים של האומה זה כביכול הבנים שלה. חז"ל אומרים "מושיבי עקרת הבית זו יוכבד", שעמרם גירש אותה. בדור של מצרים היא החייתה את הבנים, זה התפקיד הראשון של יוכבד, תפקיד של חווה, שהיא עושה אותו במסירות נפש מול השליט האכזר פרעה. והיא אומרת 'אני נאמנה לתפקידי', לכן השם שלה זה שפרה, זה השם של התפקיד שלה, היא מוסרת את הנפש על התפקיד הזה.
התפקיד השני זה אישה. יוכבד. מה זה יוכבד?
נראה מדרש אגדה:
- מדרש הגדול וארא כג א
זממה שדה ותקחהו, זו יוכבד, שעל ידיה נקראו ישראל כרמו שלהקב"ה, שנאמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל (ישעיה ה ז) ולמה נקרא שמה יוכבד? שהיו פניה דומין לזיו הכבוד. מה זה אומר?
המילה יוכבד זה שני מילים "יו" ו"כבד". מה היא אומרת? י"ו כבוד. לה' כבוד. זו המהות של יוכבד בעולם. בתחילת הפרשה מתגלה ה' למשה רבינו, משה מתחיל איזה עידן חדש בעם ישראל.
מה שיוכבד כל הזמן עושה היא אומרת "לה' כבוד". "יו-כבוד".
יוכבד מעבירה אותנו מתקופה שבה אין שמות, והיא כל הזמן רוצה להחזיר אתה שמות לעם ישראל. כל אחד שיוצא מעם ישראל יוצא עם שם, "ואלה שמות בני ישראל", אני יודע דבר אחד – ארץ ישראל זה מקום שבו לכל אחד יש שם, לכל אחד יש תפקיד, יש זהות יש מהות. וזה הכבוד הכי גדול שלו. יוכבד היא בדיוק המעבר הזה בין העולם הקודם של ארץ ישראל, בעולם שבו לכל איש יש שם, לעולם של מצרים, בו אין שמות. כל פרשת שמות, כל מה שפרעה עושה זה למחוק לעם ישראל את השמות.
יוכבד דואגת שלכל איש יהיה שם, היא נולדה בין החומות, היא שייכת לעולם הקודם ועכשיו היא נותנת לכולם זהות מהות, משמעות. זה מה שהיא עושה כל חייה. ולכן אגב היא הראשונה שנותנת שם לילד.
יש דור שלם של ילדים שאין להם שם, כי או שהם מתים על האובניים שם, או שזורקים אותם על היאור. התינוק הראשון שיש לו שם זה משה. ומי שעושה את הדבר הזה זו יוכבד. היא גורמת לזה שכל התינוקות שנולדים הם יחיו ועוד מעט יהיה להם זהות.
זה מאוד מעניין שיוכבד קוראת למשה משה. לכאורה היא הייתה צריכה לקרות לו משוי. מה היא ראתה באותו רגע? נפסקה הגזירה. משה בעצם הזריקה שלו ליאור הוא 'משה' את כל הבנים של החיים, היא מסתכלת עליו ואומרת שהילד הזה זה ילד שיוציא את כולם מצרותיו.
מדוע עמרם רוצה דווקא אותה? עמרם הוא גדול הדור, עמרם רוצה אישה שהיא תהיה מושלמת בשתי תכליותה, גם במסירות נפש כלפי ה', וגם כלפי עם ישראל, שמזהה את התפקיד שלה בדור המסובך הזה שאין שמות. ועמרם יודע שיש מורכבות לישא את דודתי, אבל פה מדובר במשהו אחר, באישה שעסוקה כל הזמן להגדיל את שם ה' בעולם ואת עמו, זה מה שהיא עסוקה, אישה כזאת מושלמת אני אתחתן איתה! למרות שזה מורכב ומסובך. לכן דווקא עם אישה כזאת שהיא מושלמת משני הצדדים, היא זאת שראויה ששלושת גדולי העולם שכל חייהם היו מסירות נפש כלפי עם ישראל, דווקא מהאישה הזאת מהזיווג הזה, מדמות של אישה שכל החיים שלה כל המהות שלה זה לה' כבוד.
יהי רצון שנגיע לשיפולי גלימתה ונוסיף לה' כבוד.
* למקורות אלו לא הגענו, נשארו פה למעוניינים להרחיב.
- דעת מקרא שמות ו כ
יוכבד אשת עמרם ואם בניו נזכרת שתי פעמים בלבד. ואין עוד מי שנקרא בשם זה. ומשמעותו של שם זה: לה' הכבוד, או יכבד ה'. אמנם בדורות ההם לא קראו בשמות שמשולב בהם שם הויה. אבל אשר שהיה השם הזה ופרושו המלא ידוע במסורת שבסתר ללוי בן יעקב והוא קרא לבתו כך, לרמוז שהיא עתידה ללדת בן שיזכה לגילוי המלא של שם הויה בכבודו המלא.
- שמות פרק ו
(ב) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה':
(ג) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם:
- באר מים חיים שמות פרשת שמות
ונראה טעם מה שסיבב הקדוש ברוך הוא שתוולד יוכבד בין החומות שתהיה לידתה במצרים ולמה לא נולדה בארץ כנען במקום המקודש, להיות הורתה ולידתה בקדושה. כי הקדוש ברוך הוא בורא רפואה קודם למכה, ולכן היא היתה מוכרחת להולד קודם בואם לתוך העירה למצרים, כי היא היתה התחלת הגאולה שהיא הולידה בן שמושיע את ישראל.
- העמק דבר שמות פרק ו פסוק כ (ועיין נפש החיים א כא)
(כ) לו לאשה. ותלד לו. לו מיותר, ללמד שאע"ג שהיו נזהרים בכל התורה עד שלא ניתנה, אבל ראה שהיא מיוחדת אך לו לאשה, ורק לו ילדה בנים הללו:
- חזקוני שמות פרשת שמות פרק ב פסוק י
משה. משוי אין כתיב כאן אלא משה לומר כשם שמשיתיהו כן יהיה הוא מושה אחרים פי' יהיה מושה ישראל ממצרים.