אחת הדמויות הבולטות ביותר בנושא התשובה היא דמותו של ריש לקיש. ריש לקיש אחד מגדולי אמוראי ארץ ישראל, מדורותיהם הראשונים של האמוראים.
והגמרא מספרת עליו סיפור מטלטל, בעל עומק רב:
יומא חד הוה קא סחי רבי יוחנן בירדנא ר' יוחנן שוחה בירדן. ככל הנראה טובל, או שוחה להנאתו, חזייה ריש לקיש ושוור לירדנא אבתריה, ריש לקיש ראה את ר' יוחנן, וקפץ אחריו לנהר, כל זה כי הוא זיהה יופי מאוד גדול בר' יוחנן. ריש לקיש רואה דמות מאוד יפה, וקופץ הוא לירדן כדי להגיע לאותה דמות. להפתעתו הוא מגלה את… ר' יוחנן. גבר, ולא עוד, אלא רבן של כל ישראל.
אמר ליה ר' יוחנן לריש לקיש: חילך לאורייתא! כוחך לתורה – אמר ליה: שופרך לנשי! היופי שלך לנשים! אתה בחור יפה.
– אמר ליה: אי הדרת בך אם אתה חוזר בתשובה – יהיבנא לך אחותי, דשפירא מינאי אני מביא לך את אחותי, שהיא יותר יפה ממני..
קביל עליה קיבל עליו לחזור בתשובה. בעי למיהדר לאתויי מאניה – ולא מצי הדר הוא רצה לחזור חזרה לעבר השני של הנר כדי לקחת את בגדיו וכליו, והוא לא יכול. מדוע? פירוש אחד: תורה מתשת כוחות של אדם, שכיוון שקיבל על עצמו תורה, התעייף.
אקרייה ואתנייה לימד אותו ר' יוחנן מקרא ומשנה, ושוייה גברא רבא והפך אותו לאדם גדול בתורה.
יומא חד הוו מפלגי בי מדרשא: יום אחד נחלקו בבית המדרש בדיון הבא –
הסייף והסכין והפגיון והרומח ומגל יד ומגל קציר מאימתי מקבלין טומאה יש שאלה מתי כלי מקבל טומאה, מתי הכלי הזה כשאשפוך עליו מים והוא יגע בשרץ הוא יקבל טומאה? – משעת גמר מלאכתן כשהכלי הזה מסתיימת מלאכתו, יכול לקבל טומאה, ומאימתי גמר מלאכתן? מתי זה נקרא גמר מלאכתו של הסכין? כששורפים אותו באש. עכשיו אם יפול עליו מים – יקבל טומאה.
רבי יוחנן אומר: משיצרפם בכבשן, כששורפים אותו באש. עכשיו אם יפול עליו מים – יקבל טומאה.
ריש לקיש אמר: משיצחצחן במים. כשאתה מכניס את הסכין למים ומשפשף את הסכין במים.
– אמר ליה: לסטאה בלסטיותיה ידע! יש לך ידע בסכינים האא ריש לקיש… (מזכיר לו את עברו)
– אמר ליה: ומאי אהנת לי? התם רבי קרו לי, הכא רבי קרו לי. אם אתה אומר שלא השתניתי, אז מה ההבדל עכשיו ואז? אז היית 'רב' השודדים ועכשיו אני 'רב' של ישראל.
אמר ליה: אהנאי לך דאקרבינך תחת כנפי השכינה.
חלש דעתיה דרבי יוחנן, חלש ריש לקיש. ר' יוחנן הצטער מאוד, ובעקבתו ריש לקיש.
אתאי אחתיה קא בכיא, אחותו של ר' יוחנן (אשתו של ריש לקיש) בכתה.
אמרה ליה: עשה בשביל בני! תתפלל עליו! אם לא בשבילו, אז לבניו!
אמר לה: עָזְבָה יְתֹמֶיךָ אֲנִי אֲחַיֶּה ציטט לה פסוק, שמבחינתו יהיו יתומים, ואני ידאג להם.
– עשה בשביל אלמנותי! אמרה לו תעשה לפחות בשבילי שלא אהיה אלמנה.
– אמר לה: וְאַלְמְנֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ אני דואג לך.
נח נפשיה דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש נפטר, והוה קא מצטער רבי יוחנן בתריה טובא. ור' יוחנן היה מצטער. היינו יכולים לומר שהוא מצטער על זה שריש לקיש נפטר, אבל רש"י אומר שהוא הצטער לא על זה שהוא הרג אותו! אלא על זה שאין לו חברותא! "מצטער – מתחרט על שהמיתו, שלא היה מוצא תלמיד ותיק כמותו".
אמרו רבנן: מאן ליזיל ליתביה לדעתיה שאלו חכמים מי יכול להיות החברותא של ר' יוחנן – ניזיל רבי אלעזר בן פדת, דמחדדין שמעתתיה. ילך רבי אלעזר בן פדת והוא יהיה חברותא של ר' יוחנן.
אזל יתיב קמיה, כל מילתא דהוה אמר רבי יוחנן אמר ליה: תניא דמסייעא לך. כל סברא שאמר לו ר' יוחנן, הביא לו סיוע ממקום אחר לדבריו.
אמר: את כבר לקישא? בר לקישא, כי הוה אמינא מילתא – הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא אתה ריש לקיש אתה? ריש לקיש היה מביא לי עשרים וארבע קושיות, לא מסייע לי!, ומפרקינא ליה עשרין וארבעה פרוקי ולא רק שהוא היה שואל ומקשה עשרים וארבע קושיות אלא מפרק אותם לגורמים, וממילא רווחא שמעתא. ואת אמרת תניא דמסייע לך ואתה עוזר לי?!, אטו לא ידענא דשפיר קאמינא?
הוה קא אזיל וקרע מאניה הצטער ר' יוחנן, וקא בכי ואמר: היכא את בר לקישא, היכא את בר לקישא, והוה קא צוח עד דשף דעתיה [מיניה] ראש הישיבה ר' יוחנן הצטער מאוד ממיתתו של ר' יוחנן, והשתגע. בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה ביקשו עליו חכמים רחמים, וגם הוא נפטר.
שני גדולי ישראל לבסוף נפטרים מן העולם.
שאלות העולות מהסיפור לעיל:
- מה גרם לריש לקיש שהוא לא היה יכול לחזור לקחת את בגדיו?
- כל הש"ס ר' יוחנן וריש לקיש מתווכחים, מה קרה שפה ר' יוחנן התעצבן?
- -עוד, שמותר להזכיר לבעל תשובה את עוונותיו שהיו בעבר? כותב הרמב"ם: והמצוה הרנ"א היא שהזהירנו מהונות קצתנו את קצתנו בדברים. והוא שנאמר לו מאמרים יכאיבוהו ויכעיסוהו ולא יוכל לעמוד מפני שיתבייש מהם. כמו שתזכור לו פעולות נערותו ועשה תשובה מהם ותאמר לו 'תודה לאל שהעתיקך מן הדבר הפלוני תגיד תודה לה' שהוציא אותך מאיפה שהיית …אל זה העניין הטוב'. וכמו זה ההתלהלה במומין המכאיבים. והוא אמרו (בהר פ' יז) ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך. אמרו (ספרא שם ורפ"ד ב"מ נח ב) זו אונאת דברים. ולשון ספרא (פ"ד ה"א – ב) כשהוא אומר ולא תונו איש את עמיתו הרי אונאת דברים אמורה הא כיצד אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים אז איך ר' יוחנן אומר לו "אהה אתה ליסטים אתה לכן אתה יודע איך עושים את החרבות והסכינים…"
- מדוע ר' יוחנן לא רוצה להתפלל על ריש לקיש? ועוד כשאחותו מתחננת על נפשה? ועוד, מדוע הוא מביא פסוקים? הוא לא יכול להסביר לה במילים: 'אני דואג לך'?
- הקושיה החזקה ביותר היא זה סילוק דעתו של ר' יוחנן… מה קרה עד כדי כך שגדול בישראל משתגע ככה? להגיע למצב של שיגעון? עד כדי כך שחכמים צריכים לבקש עליו רחמים שימות?
שאלה אחרונה: מדוע ר יוחנן שהוא גילה שהוא טעה, מדוע ר' יוחנן לא מחייה אותו? הרי ר' יוחנן כבר חיה מתים בעבר.
כמובא בסיפור הבא:
הלך רב כהנא, מצאו לריש לקיש שיושב ומסכם את ישיבת היום לחכמים. אמר להם רב כהנא: ריש לקיש היכן?
אמרו לו: מדוע? אמר להם: זו קושיה וזו קושיה, וזה תירוצה וזה תירוצה. אני רוצה לדבר איתם עכשיו בלימוד…
אמרו לו לריש לקיש: הלך ריש לקיש אמר לו לרבי יוחנן: ארי עלה מבבל תשמע עלה לפה כוככ רציני, רב כהנא עלה מבבל, תלמיד חכם רציני; יעיין אדוני בישיבה של מחר. למחר הושיבו אותו בשורה הראשונה לפני ר' יוחנן הושיבו אותו בשורת המכובדים. אמר ר' יוחנן שמועה ולא הקשה, שמועה ולא הקשה, הוריד אותו אחורנית שבע שורות, עד שהושיב אותו בשורה האחרונה כי לא הקשה כלום..
אמר לו ר' יוחנן לר' שמעון בן לקיש: ארי שאמרת נעשה שועל! הוא לא הקשה כלום… מה אמרת שהוא אריה?
אמר(רב כהנא): יהי רצון שאותן שבע שורות תהיינה תמורת שבע השנים שאמר לי רב.
עמד על רגליו, אמר לו לר' יוחנן: שיחזור אדוני מתחילה הרב יכול לחזור שניה על הסוגיה?
אמר שמועה והקשה, הושיבוהו בשורה הראשונה.
אמר שמועה והקשה. ר' יוחנן היה יושב על שבעה כרים, הורידו לו כר אחד מתחתיו.
אמר שמועה והקשה לו, עד שהורידו לו את כל הכרים מתחתיו עד שישב על הארץ.
ר' יוחנן אדם זקן היה ונשמטו גביני עיניו היה לו קשה לראות. אמר להם: הגביהו לי את עיני ואראה אותו.
הרימו לו את גביניו במכחול של כסף, ראה שהיו שפתיו פרוטות היה לו כנראה סדר בשפתיים.
סבר שצוחק הוא עליו, חלשה דעתו [של ר' יוחנן], ומת [רב כהנא].
למחר אמר להם ר' יוחנן לחכמים: ראיתם את הבבלי איך הוא עושה? ראיתם איך הוא צוחק עליי! אמרו לו: כך דרכו. יש לו משהו בפה שנראה שהוא צוחק!
נכנס לתוך המערה הולך ר' יוחנן למערה שקבור בה רב כהנא, ראה שהיה מסובב על ידי עכנא [נחש]. אמר לו: עכנא עכנא, פתח פיך וייכנס הרב אצל תלמיד, ולא פתח. ממשיך לשאול: יכנס חבר אצל חבר, ולא פתח. יכנס תלמיד אצל הרב רב כהנא, פתח לו.
ביקש רחמים והקימו. רואים שר' יוחנן יכול להחיות מתים.
אמר לו ר' יוחנן לרב כהנא: אילו ידעתי שדרכו של אדוני כך, לא היתה נחלשת דעתי. עכשיו, שיבוא אדוני איתי.
אמר לו: אם יכול אתה לבקש רחמים ששוב לא אמות – אלך, ואם לאו – לא אלך. הואיל ועברה השעה – עברה. העירו, העמידו, שאלו כל הספיקות שהיו לו ופתר אותם לו.
רואים מכאן שאצל ר' יוחנן אין משחקי אגו, לא אכפת לו שרב כהנא יהיה רב במקומו. ר' יוחנן חלשה דעתו כשהוא ראה את רב כהנא צוחק. אין לו בעיה שיחליפו את תפקידו כראש ישיבה. אלא מציק לו שהתלמיד חכם העצום הזה צוחק עליו, מלגלג. הוא סובר שתלמיד חכם כזה לא יכול ללמד תורה ברבים, ואז חלשה דעתו, ורב כהנא נפטר, כי חשש ר' יוחנן שתלמיד חכם כזה ילמד תורה ברבים. אבל כשר' יוחנן מבין שהוא טועה, לא אכפת לו 'להוריד את הכובע'! אז כשהוא מבין שהוא טועה, הוא מחיה מתים. ואם כן: מדוע הוא לא ראה לנכון לחיות את ריש לקיש?
הכל מתחיל בוויכוח של ר' יוחנן וריש לקיש:
ר' יוחנן אמר מזה סכין? אני מגדיר אותה ככלי רק כשאני מצרף אותה מהכבשן, כשסכין חדה היא יכולה לחתוך. וזה הגדרה של סכין. ריש לקיש אומר לא לא לא, סכין לא צריכה רק לחתוך, אלא היא צריכה להיות יפה אחרי ששפשפנו אותה במים והיא מנצנצת ככה. מה מעניין אותי איך הסכין נראת?
ר' יוחנן אומר לריש לקיש: אנחנו עוסקים בבית מדרש במהות! מה המהות של כל דבר! של כל כוח בעולם! בית מדרש בא ליצור אנשים שעוסקים בתכלית במהות בנקודה המרכזית של כל דבר. אם אתה עכשיו אומר לי שסכין זה משהו שהוא מבריק שזה משהו שצריך להיראות טוב כלפי חוץ, נשארת ליסטים, לא נכנסת לבית המדרש.
ר' יוחנן סובר שהוא הביא את המושגים האלה מעולם הליסטים שלך, אתה זוכר שכשקפצת לנהר אז, הסתכלתי לא לחיצוניות שלך, אל הבטתי פנימה במהותך. לא הקליפה החיצונית הבהילה אותי. הסתכלתי שיש לך כוח והכוח הזה יכול ללכת לתורה. אתה ריש לקיש, צחקת. אמרת שיופיי לנשים. ר' יוחנן כל כך האמין בריש לקיש שהוא היה מוכן לשדך לריש לקיש את אחותו.
ר' יוחנן היה גדולי ישראל, והוא היה יכול לשדך לאחותו את גדולי החכמים שבישיבה!! אבל הוא מאמין כל כך בריש לקיש שהוא לא חושש מלתת לה אותו!
ריש לקיש מסתכל על זה, והוא בהלם. הוא לא מאמין שיש בנאדם כזה שמסתכל כל כך פנימה שהוא מוכן לתת לו את אחותו. אומר לו ר' יוחנן זה מה שאנחנו עושים בבית מדרש, בבית מדרש אנחנו מנסים לברר את הנקודה הפנימית של כל דבר בעולם.
אז כשאני מסתכל על סכין, סכין זה דבר שחותך. ואם אתה ריש לקיש אומר לי אחר יכל כך הרבה שנים שלמדתי אותך א'-ב', אחרי כל זה אתה אומר לי שסכין זה משהו שמבריק שנוצץ, אז אתה לא חזרת בתשובה. אתה נשארת ליסטים, עם זקן וציציות. לסטאה בלסטיותיה ידע! ר' יוחנן מבין שזה אבוד, שהוא נכשל עם ריש לקיש. ר' יוחנן הבין שיש פה תלמיד חכם שיש בעיה שהוא ימשיך לחיות. באה אחותו לר' יוחנן ובוכה. מצטט לה ר' יוחנן פסוקים שנאמרו על אדום. אדום נמשלה לחזיר, החזיר פושט טלפיו כאומר שהוא טהור. אומר לה ר' יוחנן בעלך זה בדיוק כמו אותו חזיר הזה, שמראה את עצמו חוזר בתשובה אבל באמת לא, ואני לא מוכן שהוא יחיה יום אחד בעולם.
בוויכוח שלהם שואל אותו ריש לקיש, "נשארתי אותו דבר, הייתי ליסטים ונשארתי ליסטים"… אומר לו ר' יוחנן: "תחת כנפי השכינה"… כלומר לפחות קצת התקרבת.
אומר השל"ה הקדוש על הביטוי תחת כנפי השכינה:
הגרים הם רחוקים ממדור עצם השכינה אף שנתגיירו, […] ובזה נכנסו לפחות תחת כנפי השכינה, במה שהיה להם אחיזה במשה רבינו ע"ה (זבחים קטז א), ובאונקלוס (עבודה זרה יא א), וברבי עקיבא (שם, ושם כ א), ורבי מאיר (גיטין נו א). והנה יתרו לא היה בשעת מתן תורה (זבחים שם), אף שכבר נתגייר. והטעם, כי ישראל קבלו התורה פנים בפנים מן השמים, שהוא תפארת, ועל הארץ מלכות, שהוא הפנימיות משהו בתוכם התשנה במהות, ויתרו לא זכה לזה, עד כאן.
נמצא מעלת הגרים הם תחת כנפי השכינה, וישראל נשואים על כנפים. על כן פוסק השל"ה אותן החזנים, שעושין הזכרות לאנשים חשובים, ואומרים 'המצא מנוחה נכונה תחת כנפי השכינה למעלת' כו', טוב שתיקתם מדיבורם, כי הם מורידים אותם למטה. שהרי הם מעל כנפי השכינה!
אז מה בעצם אומר ר' יוחנן?
אומר ר' יוחנן נכון השתנית. אבל לפחות אתה לא מתנהג כמו גוי. אתה דומה לגר.
אולי אפשר לומר שהוויכוח זה על מה זה תשובה:
ר' יוחנן אומר שתשובה זה לצרף בכבשן, זה לשרוף את כל הסיגים את כל העבר שלך לשרוף את הכל – זה תשובה. לכן ר' יוחנן אמר משיצרפם בכבשן. ריש לקיש אמר שתשובה זה צחצוח לעדן את מי שאתה.
איך זה בא לידי ביטוי?
אמר רבי יוחנן: גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה, שנאמר (ירמיהו ג א) לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם ה'… אז ר' יוחנן אומר שתשובה זה למחוק את העבר!
אמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות שהרשעתי! נעשות לו כזכיות, שנאמר +יחזקאל לג+ ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם גם על המשפט גם על הצדקה גם על הרשעה הוא יחיה!
ר' יוחנן לא מקבל את תפיסתו של ריש לקיש, הוא סובר שיש סכנה בלקיחת העבר. אתה חייב להתנתק מהעבר!
לכן שאלנו מדוע ריש לקיש לא חזר לקחת את הבגדים שלו. אלא ר' יוחנן לא נתן לו לחזור! ר' יוחנן אמר לו זהו, זרוק תעבר. שרוף אותו. ור' יוחנן אומר אם לקחת את העבר שלך לבית המדרש, אני לא מוכן לזה.
ר' יוחנן מצטער שנפטר התלמיד שלו, ומביאים לו את ר' אלעזר בן פדת, "שמחדדין שמעתין", מזכיר את החדות של הסכין. אבל הוא לא עוזר לו, כי הוא לא מקשה עליו כמו ריש לקיש. ריש לקיש לקח את התפיסה הליסטית שלו והכניס אותה לבית המדרש. שודד, ככל שיש בנק יותר מבוצר, הוא יותר חושב איך לפרוץ את הבנק הזה כי הוא יותר מאתגר אותו. ריש לקיש השאיר את כל עולם הליסטיות מאחור, ולקח את הטכניקה את המיומנות הליסטית.
פתאום ר' יוחנן מבין שריש לקיש צדק, אבל רק ביחס אליו. ר' יוחנן לא חוזר בו מתפיסתו, אבל מבין שהיה אדם מיוחד כמו ריש לקיש שהיה יכול לקחת את עברו איתו ולמנף אותה לבית המדרש.
ואם הוא יחיה אותו, כולם יגידו שר' יוחנן חזר בו מתפיסתו. ר' יוחנן לא רוצה להחיות אותו, כי כהדרכה לרבים צריך לשרוף את העבר. ר' יוחנן משתגע. יש קונפליקט בתוכו בלתי ניתן לגישור. האמת היא לא ריש לקיש ולא רק יוחנן. היא גם וגם. לכן שניהם נפטרים, כי האמת זה אצל שניהם.
השלב הראשון של התשובה זה להתנתק, לשרוף את העבר. ובשלב השני יהיה אפשר למנף את העבר אל העתיד.