אמצע השיעור:
ע"י מקום אחר שהוא טיפה יותר חשוך אתה מגלה יותר אור במקום אחר. אגב זה כנראה שעת הפסוק ששלמה אומר "וראיתי יתרון האור מן החושך יתרון החכמה מן הסכלות"… מה שלמה היה צריך להגיד את זה? אנחנו לא יודעים את זה?
אלא ראיתי ליתרון האור שבא מתוך החושך, ויתרון החכמה שבא מתוך סכלות. כלומר מתוך ההבנה שכמה זה גרוע הגלות יהיה אפשר להבין מה עשתה הגאולה. ככל שנבין כמה רע היה בחוץ לארץ, נבין כמה משמעותי ההגעה לא"י.
קשה מאוד להגדיר את הטוב אם אתה לא לומד אותו מהרע.
רואים שההגדה מתחילה בשאלה, כמו מי פוסקים כמו רב או כמו שמואל? פוסקים כמו שמואל. אגב, מה המחלוקת? האם המחלוקת היא איזה הגדה בכלל אומרים, כלומר יש הגדה של עבדים היינו ועובדי עבודה זרה היו אבותינו ואנחנו בוחרים איזה הגדה לומר, אלא שואלים במה מתחילים?
".. והידנא כתרוויהו" אם המחלוקת במה מתחילים אפשר להתחיל בתרוויהו? כלומר רבינו חננאל הבין שיש פה מחלוקת מה תהיה בכלל ההגדה. אלא אנחנו אומרים שתי הגדות בסגנון של שמואל וסגנון של רב.
מדוע פותחים בשאלות? סקרנות? ליצור מציאות של התעניינות שאלה חיסרון, והחיסרון הזה יצור רצון אח"כ ללמוד. השאלות אתם בטח חושבים שחייבות להיות בהקשר של פסח…. אבל זה לא קשור…
הסיפור של השולחן שנלקח לאביי…. האם זה פותר אותך מלשאול שאלות על פסח? התוס' מיד אומר שיכיר התינוק וישאל, ומתוך כך יבוא וישאל דברים. אומר תוס' זה לא הכוונה אלא הכוונה היא שאנחנו רוצים להכניס את הילדים לרוטינה של שאלות, רוטינה של שאלות יוצרת עניין בסדר, יוצרת רצון ללמוד, ולכן אנחנו מעוררים אותם לשאול.
מה התשובה לכל השאלות של מה נשתנה? עבדים היינו לפרעה…
יש כל מיני קודים של תשובות…. "מתחילת עובדי עבודה זרה היו אבותינו" כלומר התשובות נמצאות אח"כ. יצא ככה: שאלות, ותשובה. ארבע שאלות של מה נשתנה, תשובה עבדים היינו, ארבע שאלות של הבנים, תשובה מתחילת עובדי עבודה זרה….
יש מרכיב שלישי, והוא מרכיב התודה. שאלה הראשון, תשובה שני, שלישי תודה והודאה. שאלה שכולם שואלים: מה התחדש בליל הסדר, והלא יש מצווה בכל יום ויום לזכור את יציאת מצרים!
יש המון תשובות, ניתן אחת של הרב סולובייצ'יק:
בכל לילה יש מצווה רק להזכיר את יציאת מצרים, אבל אין מצווה לומר תודה,ף להגיע להלל את ריבונו של עולם על זה. אבל בפסח צריך להגיד לרמת הזכרה כזאת שבסופה אתה אומר תודה… מקור 8 "אמר רב נחמן לדרו עבדיה"… אם אתה לא פותח בשאלות לא מעניין אף אחד מה אתה רוצה להגיד.
"צא ולמד… מה ביקש".. ואז מתחילים לדרוש פה דרשה ארוכה שקשורה לביכורים. ובסוף כל הדרשה הארוכה צריכים לראות תודה. "כמה מעלות טובות" וכו'. אז הנה התדוה. אם כן יש לנו שאלה תשובה ותודה. הדבר האחרון "רבן גמליאל".. הגדרה רביעית. "כל שלא אמר לא יצא ידי חובה"..
כעת צריך לברר את התוכן בשביל מה צריך ארבע הגדות…? קודם כל נעסוק בחלקים הראשונים. ההגדה של רבא וההגדה של שמואל. למה צריך את ההגדה של שמואל או יותר נכון מה המחלוקת ביניהם? יש מחלוקת עקרונית מאוד ביניהם. רב מדבר על גאולה רוחנית. שמואל מדבר על גאולה פיזית. שהרי רב אומר עובדי עבודה זרה היו אבותינו, קרי שבויים בעולם רוחני של עבודה זרה. זה העיקרון: שמואל מדבר על הגאולה הפיזית ורב מדבר על הגאולה הרוחנית. לכן מובן למה פסקנו כמו שניהם. מדרגה ראשונה עצם גאולה הפיזית לצאת מעבדות לחירות, ויש גם את הגאולה הרוחנית לצאת מעובדי עבודה זרה להיות עובדי ה', אם כן מובן מדוע הביאו את ההגדות של רב ושמואל.
אנחנו נענה על הצורך הזה, ובעז"ה נבין את הכל.
רש"י "בבן שלא יודע לשאול.." "והכתוב.. המושכים את הלב". רש"י אומר שההבדל בין הבנים הוא לא הבדל רק בבשאלות שלהם או בתוכן זה הבדל גם בדרך ההעברה והמסירה. איך אתה מלמד את ההגדה ויאך אתה מסביר אותה אז זה תלוי ההגדה שלנו פונה לכל האנשים שיושבים על השולחן והם מורכבים מהברה דמויות והרבה סגנונות ואחנו רוצים לקלוע להרבה סגנונות של כל האנשים
ההגדות של רב ושמואל ז הסיפור… מה נשתנה.. ואנחנו מספרים סיפור…. סיפור יפה, סיפור מעניין, אנשים אוהבים בדרך אחת לשמוע דברים בדרך של סיפור…. מה ההגדה השלישית? מה מאפיין אותה? זה בד"כ החלק הארוך והקשה, אבל מה יש בה? יש בה למדנות… דרשה של פסוקים שלומדי םאותו לעומק…. החלק בהגדה פונה לאדם החכם. … עד כאן סידרנו שלוש הגדות. מהי ההגדה הרביעית?
נראה רמב"ם… מצווה להודיע לבנים ואפילו לא שאלו… או כמו עבד זה".. על מי הוא מדבר? כנראה היה אז עבדים ושפחות בבית, אז עבדנו כמוהם קשה ויצאנו לחירות… "אם היה בן גדול וחכם" "הכל לפי דתו של בן"… אז אם כך מהי ההגדה הרביעית? אז מי שזוכר בפסח בקטע הזה של רבן גמליאל תמיד מרימים את הדברים ואז יש דיון אם אפשר להרים את הזרוע…. החלק הרביעי זה חלק של הצגה. אתה מציג את הדברים.
מה היתרון שיש לסיפור? הוא הרבה יותר מושך ומעניין.. יש יכולת זיכרון גבוהה בסיפורים כי הם חורזים, אבל יש להם יתרון בולט ביותר והוא…. ר' נחמן כתב למה הוא כותב סיפורים לכאורה את רב לך תלמד… אומר ר' נחמן את המשםט הבא: אנשים אומרים שהם שומעים סיפורים כדי ליהרדם, ואני אומר שבכוחם של סיפורים לעורר את הישנים… איך סיפור מעורר את האדם הישן? האדם הישן זה אדם שלא מעניין אותו כלום… הסיפור מצליח לגרום לו להתעניין למרות שבנושא עצמו אתה לא מתעניין. יכול להיות שלא מעניין אותך מעומק הדברים של החירות, אבל יכול להיות שזה מעניין אותך, ועל הדרך אתה דוחף לו שצריך לומר תודה לכל מי שעשה את זה. והנה הדבר העמוק של סיפורים:
סיפורים באים מהדלת האחורית, הם חודרים לתת-מודע. יודעים שכדוד המלך חטא בבת שבע, כאשר הוא חטא נתן הדוד בא לדוד ומספר לו סיפור על כבשת הרש ודוד מחייב אותו מיתה… ונתן אומר לו זה אתה.. ודוד המלך זה יורד לו בבת אחת ואומר "חטאתי לה". בלי הסיפור זה היה עובד? לא! צריך לומר שנכון שזה החירות היותר גדולה ויותר נכונה אבל קשה לדבר על חירות רוחנית כשנמצאים בעבדות גשמית..
העבודה הקשה לא מאפשרת לעשות את החירות הרוחנית הזאת ולכן צריך בסיפור להתחיל עם החירות הגשמית. חייבים להתחיל איתה… איך משתחררים מהחירות הגשמית? לא שוכחים שהעבודה היא אמצעי. שלב שני חירות רוחנית.
החלק השלישי הוא החלק של הלימוד. מה היתרון של הלימוד שלא נמצא בסיפור? דבר ראשון סיפור לא מאפשר להעביר המון המון מסרים כי הוא חייב להתמקד בדבר אחד שיהיה אפשר להעבירו בתור סיפור. דבר שני סיפור לא יכול לבנות שיטה, וזאת נקודה מאוד חשובה. סיפורים לא בונים שיטה. אפשר לעשות אוסף של סיפורים על זה. ואדם לא יהי הלו מושג איך בוטחים בה'. כלומר הוא יצטרך אלפיים סיפורים כדי שיתאימו לכל סיטואציה בחיים. םען אמרתי שהספר ילקוט יוסף זה ספר דומה לספר סיפורים… ואז אתה מוצא את עצמך עם סט ענק של איזה 40 כרכים.. ואתה אומר מה את כל זה אני יקרא? כי שמה כתוב כל פרט ופרט. אם אתה לומד את זה אף פעם לא זוכר מה עושים… מה צריך לעשות כדי ללמוד ה לכה טוב? צריך ללמוד את העיקרון וכל הפרטים זה אם נתקעת פעם ב אז אתה פותח … סיפורים נותנים כלמיני מקרים ותגובות אבל הם לא מביאים את העיקרון..
זה המטרה של הלימוד הלימוד חודר לעקרונות של הדברים וכאשר העקרונות מבוארים אתה יכול להלשיך את זה אח"כ למקומות אחרים שבהם זה לא נאמר… אתה יכול להמשליך את זה למקומות אחרים… לימודי האמונה נועדו כדי להעמיק בעקרנות כדי שיהיה אפשר ח"כ להשליך אותם למסיבות החיים ולפרש את המציאות ע"פ העקרונות הרוחניים שלמדת. זה המטרה של הלימוד העמוק. הדבר השני של הלימוד העמוק זה הקביעות.
אמרנו שהסיפור עיקר מטרתו זה לעורר את הרגש. הרגש נקרא הרגש המתנודד… דרכו של הרגש לעלות ולרדת.
ההגדה האחרונה היא ההצגה. מה יתרון להצגה יותר מהסיפור ויותר מהשכל? אנחנו יודעים שהלימוד והשכל הוא מאוד מופשט כלומר הוא עובד על החלק הכירוחני ומופשט שכמעט אין לו אחיזה במציאות והוא השכל. סיפור זה כבר נכנס לעולם שנקרא הכוח המדמה. אתה שומע סיפור נכנס לך באוזן ואתה מצייר איך זה נראה. אני מספר לך על מלך ואני מספר לך איך זה נקרא… כל אחד והמלך שלו אם אנשים יגידו על המלך אני יגיד מך שפיצי כל אחד זה יציור דמינו ל יידי היספור ההצגה היא מוחשית כלומר אתה רואה אמציגים לך אתה רואה בן אדם אתה רואה מה הוא עושה טוב אז מה חשיבות של הצגה? הייינו אומרים שהצגה כפשוטו תמיד ההיינו אומרים יאללה מה אתה עושה הצגות למה מתכוונים? מתכוונים לזה שהצגה זה לא אמיתיח.
נאמר פה אמירה שהיא קצת חריפה, צריך להגיד שכל המצוות זה הצגה. כי מה אתה מנענע לולב עושה ככה וכו', כמה זה עושה? תפילין? זה לכאורה הצגה…. התשובה שהצגה בבימה זה הצגה. אבל הצגה של דברים אמיתיים זה להפוך את הרעיון הרוחני למוחשי להוריד אותו לתוך העולם שלנו שיתגלה בו.
לדוגמא כאשראדם קונה לאשתו פרחים או מתנה אז מה? הוא עושה הצגה של אדם אוהב? לא, אלא הוא ממחיש את זה מביא אותו לידי ביטוי בנתנית מתנה.. זה נכון שזה סוג של הצגה שאני מציג את האהבה הזאת על ידי פרחים וכו', אבל באמת האהבה הזאת מתחילה משמי שמיים ויורדת לתחתיות ארץ
ההצגה נמצאת בסוף כדי לומר שהרעיון הרוחני שהתחיל במצרים הוא לא היה אז. הוא התחיל אז. הרב כותב בכמה מקומות שה' הוציאנו ביד נטויה. למה כתוב יד נטויה? יד נטויה זה כאילו מהלך שלא נגמר… התחלנו לצאת ממצרים אבל יוצאים בכל דור ודור ממשיכים ורוצים לומר עכשיו ע"י הצגה אני רוצה להראות לך שהחירות הגדולהי ורדת עד החיים הפרטיים שלך עד החיים הפרטיים של כל אדם.. לכן הסימן הראשון קדש… אני יקדש? מה אני קדוש? כן. מאז יציאת מצרים ריבונו של עולם התגלה בתוך המציאות עשה בעצמו את יציאת מצרים. העולם הרוחני מתגלה פה בעולם ומאז הוא חי בתוכם עד כדי כך שאתה יכול לגלות את זה בצורה רוחנית עד כדי כך שההצגה שאתה עושה היא עצמה מופיעה ומגלה את כל הרעונות הרוחניים הגדולים.