בספר שמות מופיע מושג חדש שלא הופיע עד כה, והוא 'עם'. פוגשים אנו את דמותו של משה רבינו, הגודל בביתו של פרעה, יוצא לראות בסבלות אחיו, ויוצא לרעות את צאן יתרו במדבר. מגיע לסנה, ואז מופיעים הפסוקים הבאים:
- שמות פרק ג
(יג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם:
(יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם:
(טו) וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בוא תראה מה הולך להיות התנכית של הגאולה… ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר:
(טז) לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר משה רבינו אומר לזקנים, שה' אלוקי האבות שלכם סוף סוף מגשים את ברית בין הבתרים שהבטיח לאברהם אבינו, פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם: (יז) וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: מה התגובה של העם, של זקני ישראל, לדבריו של משה רבינו שההגאולה מגיעה?
(יח) וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ אל תדאג, הם יקשיבו לך. וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ: אתה וזקני ישראל תבואו אל פרעה, תבקשו ממנו ללכת שלושה ימים במדבר, ומה תהיה תגובתו של פרעה?
(יט) וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה: כלומר, מראש הקב"ה מגלה למשה שפרעה לא יסכים. מה התוצאה של זה?
(כ) וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם: פרעה מסרב, משה ואהרון נותנים עשרת מכות, ולאחר מכן משחרר את עם ישראל.
(ד א) וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה': אומר משה רבינו: הם לא יאמינו לי. רגע רגע, אבל הקב"ה אמר במפורש שהם כן יאמינו וכן ישמעו לקולך! פסוק יח מפורש. אם כן, מדוע משה אומר משפט זה, בניגוד למה שאמר לו הקב"ה?! אם הקב"ה הבטיח לך שישמעו, אין סיבה לטעון טענה כזאת שלא ישמעו. מה הקב"ה עונה לו?
(ב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה: מה השאלה הזאת? הקב"ה לא יודע שיש בידו מטה?
(ג) וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו:
(ד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ: האות הראשון למען זה שיאמינו לך הוא שהמטה יהפוך לנחש והנחש יהפוך למטה. מה המשמעות של זה? בהמשך נדע.
(ה) לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב: בזכות האות הזה עם ישראל יאמינו. מה יש באות הזה?
(ו) וַיֹּאמֶר ה' לוֹ עוֹד יש לשים לב שהקב"ה הוא זה שיוזם את האות הנוסף, לא משה… הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג:
(ז) וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ: למה צריך את האות הזה…? עונה ה':
(ח) וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן: האות האחרון היא היד המצורעת כשלג. נשאלת השאלה: אם אות זה של היד המצורעת כשלג חזקה יותר, היה עדיף להביאו בהתחלה במקום המטה! מדוע יש צורך בשני אותות שונים? אם כן, מדוע הם יאמינו באות האחרון? כי הוא יותר חזק, או כי צריך שני אותו?
(ט) וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת: מה יקרה אם אז לא יאמינו…? איפה נעצרים פה? מדוע האות הזה זה האחרון? מדוע דווקא באות הזה כולם ישתכנעו ס-ו-פ-י-ת?! אם כן, מה המשמעות של שלושת האותות הללו?
(יח) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלֲכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם: (כז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ:
(כח) וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ וְאֵת כָּל הָאֹתֹת אֲשֶׁר צִוָּהוּ: לכאורה יש פה שני דברים: את כל דברי ה' אשר שלחו, ובנוסף "ואת כל האותות אשר צוהו". כנראה יש פה שני דברים, השליחות של הקב"ה והמהלך של האותות.
(כט) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ל) וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם: הוא לא מחכה לראות אם העם מאמין או לאו כפי שה' ציין בדבריו בפסוקים לעיל, אהרון ומשה עושים הכל בבת אחת, גם אומרים וגם עושים. מדוע?
(לא) וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ:
נפתח את הסוגיה בשאלה: מדוע משה חושש שעם ישראל לא ישמע בקולו?
ה'חזקוני' שואל שאלה זו:
- חזקוני שמות פרשת שמות פרק ד פסוק א
(א) ולא ישמעו בקלי. ואם תאמר והלא הבטיחו הקדוש ברוך הוא ושמעו לקולך? שעם ישראל ישמע לך… עונה החזקוני: אלא על הזקנים אמר לו הקדוש ברוך הוא ושמעו לקולך ולא על שאר העם.
כלומר הקב"ה לא אמר לו על העם אלא על זקני ישראל בלבד.
הרמב"ן במקור 3 מקשה על החזקוני:
- רמב"ן שמות פרשת שמות פרק ד פסוק א
(א) ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי – […] ור"א האבן עזרא (ר' אברהם) אמר על דרך הפשט כי ה' אמר שיאמינו בו הזקנים רק לא הזכיר שיאמינו העם, ואיננו נכון. למה? כי גם כשהוא אוסף, הוא אוסף בפועל את זקני בני ישראל. הרמב"ן לא מקבל תירוץ זה.
נתחיל את הכל מההבטחה של הקב"ה למשה 'ושמע העם בקולך'. מדוע שהעם ישמע בקול משה? 'גבירותי ורבותיי קבלו אותי אני הגואל הגיעה השעה'…. מדוע שישמעו לקול משה?! אומר רש"י:
- רש"י שמות פרק ג פסוק יח
(יח) ושמעו לקלך – מאליהם, מכיון שתאמר להם לשון זה ישמעו לקולך, שכבר סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה הם נגאלים. יעקב אמר (בראשית נ כב) וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם, יוסף אמר להם (בראשית נ כה) פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם: מגיע משה רבינו ואומר את הקוד הזה "פקוד פקדתי"… כשהם ישמעו את הקוד הזה, שזה מה שיעקב ויוסף מסרו לנו – עם ישראל יאמין. מה קורה פה? הרי לכאורה כל מי שהיה אומר את זה לעם הם היו צריכים להאמין…
הרמב"ן שואל שאלה זאת במקור 5:
- רמב"ן שמות פרק ג
ויש עליך לשאול, ומנין להם שיאמינו, שמא שמע משה במסורת הזאת כמותם. ויש לומר כך קבלו מיוסף ששמע מפי הנביא אביהם יעקב אבינו שראה את קץ הימים, שהראשון שיבא ויאמר להם בלשון הזה הוא יהיה הגואל אותם כלומר האדם הראשון שיאמר קוד זה, גם אם יבואו 20 אחריו שיאמרו את הקוד הזה, לא יאמינו אלא רק לו, גלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שלא יבא אדם ויכזב בהם, בכך הבטיחם:
המהר"ל מקשה על הרמב"ן:
- גור אריה שמות פרק ג פסוק יח
(יח) סימן זה מסור בידם וכו'. וקשיא ממה נפשך, אחר שאמר 'סימן זה מסור בידם' ושמא משה גם ידע הסימן כמו שאחרים ידעו הסימן, ותירץ הרמב"ן כי הסימן מסור בידם כי הראשון אשר יאמר להם בזה הלשון "פקד פקדתי" הוא הגואל ולא יכזב אדם בזה, כך תירץ הרמב"ן. ותירוץ זה הוא רחוק מאד, כי הקדוש ברוך הוא נתן הבחירה לאדם, ויכול לכזב אם ירצה, כמו שאמר הכתוב (ר' דברים יח, כא) "איכה נודע הדבר אשר לא דברו ה'", וזה דבר ברור: כלומר, אין בחירה חופשית? אף אדם לא יכול לבוא מעצמו ולומר לעם ישראל פקוד פקדתי? יש בחירה חופשית לכל שקרן לשקר!
רבי יהושע מקוטנא, אחד מגדולי הדור לפני 150 שנה, כותב דבר נפלא ביותר:
- רבי יהושע מקוטנא זצ"ל, מובא בליקוטי תורה בסוף שו"ת ישועות מלכו על פרשת שמות
מדרש. מסורת בידם כל מי שיבוא ויגיד פקד פקדתי הוא הגואל. וכבר תמה הרמב"ן הרי יכול להיות שיבוא רמאי ויגיד מה שיודע מהמסורה יבוא אדם ויגיד 'אני יודע במסורת דבר זה'. אך הדבר מובן לפי מה שכתבו בעלי הלשון המדקדקים כי כל מקום שנאמר המקור והפעולה ביחד יש פה 'פקוד' ו'פקדתי'. 'פקדתי' מורה על פעולה. ציווי. מה זה 'פקוד'? זה לא 'פקוד!' כמו 'זכור (!) את יום השבת לקדשו'… לא כתוב 'זכור' בתור פעולה או ציווי, אלא 'זכור' בלשון המדקדקים היא המקור, המילה בטהרתה ללא נטייה לעבר או עתיד. אם כן, המילה 'פקוד' מורה על מקור המילה בטהרתה. אז כשהמקור מגיע יחד עם הפעולה 'פקוד פקדתי'… אז המקור מורה על המחשבה ופנימיות הדבר הדבר כשלעצמו, ללא ההשלכה המעשית שלו, וכאן שנאמר המקור והפעולה שתי פקודות הללו המה; על פקודת הנפש שהיא פנימית מהפקודה ופקודת הגוף יש פה שתי פקידות, נפשית וממילא אף גופנית, ופקודת הנפש היה תכף בביאת הגואל, כי מיד בביאתו נתעוררו להתבונן על מצבם השפל זרע עמוסים יהיו עבדים נכנעים לזרע חם מצרים שהי מזרעו של חם דבר שלא הרגישו עד כה כי כבר היה נכבה בלבם רגש הנפשי הזה, וזאת לא יוכל לעשות רק הגואל האמיתי הבא בכח ה' אשר בידו רוח בשר איש.
אומר הרב מקוטנא כך: פקוד פקדתי זה לא מילת קסם, אלא זה מה הולך להתרחב בלבבות של עם ישראל כשיבוא ה גואל האמיתי. יכול להיות מליון אנשים שיאמרו משפט זה אבל זה לא יזיז כלום לעם ישראל. אלא רק כשיבוא ה גואל האמיתי שיאמר זאת, פתאו ישתנה משהו בלבותם של עם ישראל. הפקוד הראשון זה מה מרתחש בלבבות, וכשיבוא הגואל הוא יוציא את מה שטמון פנימה. זה מה שנקרא 'פקידה': כשאני פוקד דבר זה אומר שאני רק חשפתי את מה שהיה טמון כבר בפנים. זאת הנקודה כאן: יש לכם תפקיד בעולם עם ישראל, אתם צאצאיו של שם ועליכם להדריך את העולם. עד שלא יבוא הגואל הם לא יבינו שזה לא בסדר להיות עבדים 200 שנה למצרים. כשמגיע הגואל הזה פתאום מתעורר אצלם משהו בנפש, הם מבינים שזה לא המקום שלהם, ואת מתחילות פעולות מעשיות כיצד לצאת מהמצב הנורא הזה בו הם שרויים. אז פקוד פקדתי זה תהליך נפשי עמוק! כשהם פוגשים את משה רבינו, מתעוררת אצלם תנועה בנפש.
לעם ישראל היה בסדר לחיות במצרים, קצת היה קשה אבל בסדר. כשהגואל משה מגיע, פתאום הוא מפיח בליבותם רצון עז לצאת מהעבדות וללכת לארץ קודשנו.
אומר משה רבינו: הבנתי.
(ד א) וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי. כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה': מה הקב"ה אמר למשה? "ושמעו לקולך". משה רבינו עונה לו "ולא ישמעו בקולי'! לקולי הם ישמעו, אבל בקולי הם לא ישמעו. שמעו "לקולך" הכוונה היא: נתת להם כיוון, רוח, יצרת מהפכה בעם והעם הזה מתחיל להתעורר, אבל הם לא שמעו "בקולך", כלומר לעשות מה שאני אומר. אוקי, אז אמרת גאולה נתת כיוון רוחני וכו', נכון, מצויין… אבל מי אתה שתיתן לנו הוראות מעשיות מה לעשות?! תראה מאיפה הגעת אדון משה, מטומאת מצריים… אז לזה, שאתה הוא הגואל, לזה העם לא יאמינו! לשמוע בקולי לא. אנחנו מצפים לגאולה זה נכון, אבל לא גאולה שתעבור דרכך. אם כן זאת היתה טענתו של משה רבנו! ברור לו שמה שהקב"ה אמר זה מה שיהיה, אלא הוא טען שהם לא ירצו שהוא יהיה המוביל…
הנציב אומר על זה דבר נפלא מאוד:
- העמק דבר על שמות פרק ד פסוק א
(א) והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי. משמעות 'שמיעה בקול' הוא דיוק להתבונן בדבריו. ואמר משה שלא יאמינו בכלל שבא לגאול. ואל ישימו לב להחשיב דבריו כמו שראוי לדקדק במי שבא לדבר בשם ה':
כי יאמרו לא נראה אליך ה'. לא קטרג ח"ו עליהם כי מעטי אמנה הם בגאולה. שהרי אותה המה מבקשים וצעקו אל ה'. אלא לא יאמינו כי נראה ה' אל משה ביחוד. שלא היו יודעים את משה לגדול בתורה המסורה להם מן האבות ולא בחסידות לא הכירו אותו בכלל! לא ראו אותו בישיבה שלהם ולא בחיידר. מאיפה הגעת משה?!. שהרי בקטנותו גדל בפלטון של מלך. ועוסק בחכמות פרעה לימד אותו חכמות. ומיד שבא לראות בצרת אחיו אירע סיבה שברח מעיקר קדושת ישראל הלך למדין, ורחוק הוא מעם ישראל. ומצד דעת בני האדם היה ראוי שיהיה נגלה הקב"ה לאהרן שהיה נביא עוד במצרים. וזה היה טענת משה שיאמרו: לא נראה אליך ה'.
"ושמעו לקולך" – יתחיל תהליך! אבל אתה לא המוביל… ועכשיו מתחיל תהליך של 3 אותות על מנת להראות לעם ישראל מי צריך להוביל את התהליך וכיצד זה צריך להתרחש… אז האות הראשונה, המטה, אומר לו הקב"ה "מזה בידך"?… אפשר לקרוא לדבר הזה שביד של משה 'מקל', אפשר לקרוא לו 'משענת', ואפשר גם לקרוא לזה 'מטה'. ההבדל בין שלושת הדברים הללו ש'מטה' לא צריכים כדי להישען עליו או לערוך קרבות, אלא מטה מבטא הנהגה. מה זה 'בידך'…? תגדיר לי איך אתה רואה את עצמך.. כמטה? מצויין משה, סימן שיש בך את כוח השלטון, כוח ההובלה, כוח המנהיגות.
המטה הזה יהפוך לנחש והנחש יהפוך למטה… כלומר, זה רמז אומר לו הקב"ה שמי שנראה בעיני העם כנחש, כלא מתאים, "אני החלטתי שהוא יהיה המנהיג" אומר הקב"ה, אני החלטתי שהוא יהיה הגואל.
מרחיב הנצי"ב על כך ואומר:
- העמק דבר על שמות פרק ד פסוק ד
יהי למטה בכפו. בידו מיבעי. אלא כאשר החזיק במלא ידו כמו שאדם אוחז מטה במלא כפו. והנה הוא כדרך שאוחזים המטה. היינו בצד העליון. והתבונן בזה שמתחילה היה זה הצד זנב של הנחש קצה התחתון והקרוע של המטה. ובהיותו בידו של משה נעשה אותו הצד העליון והחשוב.
ומזה התבוננו בני ישראל דלא כמו שהיו חושבין שאהרן ושאר חסידי ישראל גדולי הדור המה הראשים. ומשה הי' כנגדם כמו זנב לאריות. אבל עתה שראו אות המטה הבינו שמשה התהפך לראש וראשון של ישראל ועל ידו יעשה הקב"ה גדולות. וזהו: למען יאמינו כי נראה אליך. כלומר אע"ג שאינך כדאי בעיניהם אתה לא ראוי. מ"מ בשביל אלהי אבותם נראה אליך. וכמשל המטה והנחש אשר בשביל משה נהפך מזנב הנחש לראש מטה. כך בשביל ישראל נהפך מזנב לאריות לראש מנהיגי הדור שהוא משל למטה ושבט:
אלהי אברהם וגו'. פי' הקב"ה כאן כל הפרטים למען דעת אשר משום איזה אופן שיבקש הקב"ה לעשות דברו אנחנו לא יודעים איך הקב"ה מביא את הגאולה: אם בהשגחה נסתרת אם בנס נגלה. וכן אם לצורך גאולה מאיזה צרה אם לצורך פרנסה כמו ירידת גשמים וכדומה אם לצורך שמירת השלום. הכל דרכו ורצונו יתברך להתראות ולעשות דברו ע"י הצעיר בעיניו ובעיני הדור מי שלכאורה לא ראוי בכלל. וכמו שמצינו בכמה דורות שנעשה הישועה ע"י אדם שלא הי' מקודם מצוין בדור אף אחד לא חשב שהוא יהיה מנהיג בדור:
מי שחשבתם שהוא לא הראוי, אני חושב שכן, אומר הקב"ה.
מה האות השני?
באות השני מכניסים ומוציאם את היד מהחיק. אומר הקב"ה ככה: יש גאולה ויש מנהיגה. אומר משה: מה אתה עושה? אתה משאיר את הידיים שלך בחיק ואומר 'הקב"ה יביא אותי לארץ ישראל' ולא עושה שום פעולה מעשית? תדע לך > מזה תהיה צרעת. מוות! זאת השאלה הגדולה: האם אתה שם את הידיים בחיק או שאתה שותף לגאולה?
- רש"ר הירש שמות פרק ד פסוק ז
הפסוק "מקרב חיקך כלה" (תהלים עד, יא) מלמדנו כי "לטמון יד בחיק" ביטוי הוא לחוסר מעש. אות זה בא אפוא להטעים באזני העם: ההימנעות מעשייה, "טמינת ידיים בחיק", יכולה להביא לידי כלייה.
באות השלישי אין כבר למען יאמינו לך, אלא האות הראשון זה כבר תוצאה:
אתה לא רוצים להאמין? המים יהפכו לדם! כל מקור החיים שלכם יהפוך לדם! הגלות תכלה אתכם!
אומר הנצי"ב:
- העמק דבר על שמות פרק ד פסוק ט
(ט) גם לשני האותות האלה. למעשה האותות המוכיח למשכיל על האמת:
ולא ישמעון לקלך. במה שתסביר להם תוכן האותות:
ולקחת וגו'. הבין לו שמי שיתעקש עוד ולא ירצה האמין לא ירצה לעשות פעולה ממשית עם אותו מנהיג שהוא לא חושב שהוא ראוי, הרי יהיה ממנו כמו ממימי היאור שנותן חיים לאדם. והרי הוא נהפך לדם. כך ענין הגאולה שהוא לחיי ישראל. יתהפך לאותם אנשים שלא רוצים לקחת חלק בגאולה למות ברגע שהקב"ה רוצה לגאול את עם ישראל ועם ישראל מסרב, דעו לכם שתבוא אליכם מוות! ומי שלא ירצה לקחת בגאולה חלק ימות. וכאשר באמת לסוף מתו הרבה קטני אמנה בדבר ושוב לא הוצרך הקב"ה להוסיף אותות. שבע"כ יוציאם. ובא להורות בזה שלא רק בגאולה זו תבוא לרועץ למי שאינו זוכה לה אלא כך יהי' לדורות שכל גאולה מן הצרה הבאה להכלל. מי שאינו זוכה לה מצד איזה החטא המביא לכך כגון שאינו משתתף עצמו בצרת הכלל. וכדומה. עוד בבוא עת הישועה מתהפכת לאותם אנשים לרועץ. כמו ביאת ישראל לארץ היה לאותם שלא זכו לה סיבה שימותו. וכן אצל השליש מלכים ב' ז'. ועוד הרבה.
והנה משונה הלשון של האות השלישי מהאות השני באות השלישי אין 'ויאמינו'. האות השלישי בא לומר לכם מה תהיה התוצאה. שני האותות היו לסמל לכיצד צריכה להיראות הגאולה. לא קיבלתם אותם? האות השלישי יהיה התוצאה – המיפ יהפכו לדם. . דשם לא כתיב והיה אם לא יאמינו וגו' תחלה אלא בסוף וכאן להיפך. והיינו כמו שכתבתי דשם בא האות כדי שיאמינו, והאות השלישי לא בא כדי להאמין אלא להודיע להמתחכמים הרבה. כמו שאין ראוי להיות כפתי מאמין לכל דבר כל איזה משיח שקופץ ואומר שהוא המשיח כך אין ראוי להיות מתחכם יותר מדי בלי להאמין:
אתה רואה מולך את האותות, קח חלק בזה!
וכמו הגאולה הראשונה כך הגאולה האחרונה…
אחד הסימנים הכי ברורים שהציונות ואוהבי ציון זה הגאולה האמיתית, היא פקידת הלבבות, זה שמשהו מתרחש אצל כל העם, וכל העם רוצים לחזור לציון. לא רק תלמידי הגאון מווילא ואור החיים הקדוש, אלא כל העם כולו מתעורר אצלו משהו בנפש וזועק עמוק בנשמתו לחזור לארץ ישראל.
אז מה אם 2000 שנה היה לנו סבבה… כשהאומה קמה ומתחילה להקים קונגרסים ציונים ומבקשת את ארצה, אומר אותו ר' יהושוע מקוטנא, דבר נפלא מאוד:
הוא כותב את זה לפני שהגענו לארצנו הקדושה:
- שו"ת "ישועות מלכו", חלק יו"ד, סימן ס"ו
אין ספק שהעלייה לארץ ישראל מצווה גדולה, כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה ונאמר "עוד אקבץ עליו לנקבציו" התקבצו? אקבץ עליו עוד., ועיין ביבמות דף ס"ד שאין השכינה שורה פחות משתי רבבות מישראל, ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה יש איזה השתוקקות שלא היתה אלפיים שנה, הן באנשים פחותי ערך רשעים שפתאום רוצים לבוא לארץ ישראל ומבינים שהגלות זה לא מקומם, הן בבינוניים, הן בישרים בלבותם, קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה. אשרי חלקו שהוא ממזכה רבים. כאן מתחיל התהליך. ואתה רואה אדם כמו הרצל שמצליח לקבץ נציגים מכל העולם שידונו בעלייה לאר ישראל. ופתאום אנשם מתחברים למהלך הזה, כל הזרמים בתוך העם. משהו כאן מתחולל ומתרחש בלב של האומה של קרה אלפיים שנה.
אתה שותף למהלך או לא?!
אומר הנציב במקום אחר:
- 13. הנצי"ב מוולוז'ין, ספר שיבת ציון, מאמר אחרית כראשית, עמוד 17
עלינו להעיר ולהפיח רוח אהבת הארץ ולמלא אחר רצון ה' בכל אופן שיזדמן לפנינו, אם בפעולה חומרית, בעבודת האדמה או בחרשת המעשה או במסחר, אם בפעולה רוחנית היינו הדפסת ספרים מועילים לענין הנשגב. ואז אומר הנציב: אבל זה לא מה שחלמנו! חלמנו שהוא יבוא על חמור לבן… אומר הנציב: ואין לנו לחשוב מחשבות כי ראוי היה הדבר הגדול הזה באופנים אחרים כאשר מצויר בדעות בני האדם כמו שישראל חשבו במצרים, שאותו משה הוא זה שיגאל אותם?!?,[…]. והדבר ברור שלא אמר משה והן לא יאמינו כלל בגאולה, שהרי אותה הם מבקשים, אלא אמר משה, שלא יאמינו למשה כי נראה אליו ה', והיינו משום שלא היו יודעים את משה לגדול בתורה המסורה להם מן האבות וגם לא נודע בקדושה וחסידות, שהרי היה בנעוריו גדל בפלטין של פרעה, ועוסק בחכמות חיצוניות ומלובש ומדבר כמצרי, שעל כן חשבוהו בנות יתרו כאיש מצרי. ולפי דעות בני האדם היה ראוי יותר שיתראה ה' לאהרון קדוש ה' שהיה נביא עוד במצרים, כמש"כ בספר שמואל "הנגלה נגליתי לבית אביך וכו' וזאת היתה טענת משה רבנו, שיאמרו ישראל "לא נראה אליך ה'" וע"ז הראה הקב"ה אות המטה שנהפך לנחש והיה ראש המטה לראש הנחש וקצה המטה לזנב הנחש, וצוהו ה' לאחוז בזנבו ונתהפך למטה, והיה ראוי להיות שוב קצה המטה מה שאין מקום לתפשו כך בכפו, אבל לא כן היה, אלא – "ויהי למטה בכפו" היינו שנתהפך קצה המטה להיות לראש המטה וכדרך שתופסים המטה בכף. ובזה הראה, שאע"פ שאינך כדאי בעיניהם אלא להיות זנב לאריות, מ"מ בזכות האבות נהפך משה רבנו לראש מנהיגי הדור שהוא משל למטה ושבט. סוף סוף משה היה גדול הדור, והרצל לאו… מה נאמר על זה? והנה נענש משה רבנו ע"ה על שחשד את ישראל לאמר כי לא יאמינו שנראה ה' למשה להוציא את ישראל ממצרים, כי באמת אין לחוות דעה את ה' אם הקב"ה בחר במשהו להיות הגואל, אז הוא הגואל! נקודה. וכאשר אמר ע"י ישעיה הנביא "כי לא מחשבותי מחשובתיכם ולא דרכיכם דרכי". אומר הנציב בימני, שתנועת ציון בראשיתה.. נלך אחרי אנשים כאלה כמו הרצל?! וכן לעת כזאת אחרי אשר אנו רואים מתוך עלילותיו שהקב"ה מסובב את המציאות שהעיר את לב הנדיב רוטשילד להפליא לעשות לטובת הישוב, והטה את לב השולטן ושריו להסכים לזה, אותותיו אלה הן הן דבריו זה הדיבור של הקב"ה! אתה לא שומע!? הקב"ה מעורר את לב הנדיב שישקיע פה! זה הקב"ה מדבר אלינו ומבקש שנחזור לארץ… כמו שכתוב "שמו בם דברי אותותיו" ואין לנו להתחכם לאמר כי נצרך להיות באופן אחר.
וביחוד חובה על גדולי ישראל, יברכם ה', להשתתף לרצון ה', ובזה יזכו גם המה לראות את ישראל בנויהם בארץ ה' שמה.
מי שחשבת שהוא נחש, תדע לך שהוא המטה. הוא המנהיג. הקב"ה בחר בו.
אתה שותף לגאולת ישראל או לא?
עינינו הרואות שהמושבות הקטנות שקמו כאן לפני עשרות שנים, הפכו למדינת ישראל, לגאולת ישראל.
כגאולה הראשונה גאולה אחרונה. כשיש התעוררות שכל העם שותף אליו, אומר הקב"ה אני איתם! השכינה חוזרת לארץ, והגלות מכלה את עצמה!
השכינה חזרה לציון!