אחד הסיפורים הכי מפורסמים בתנ"ך הוא הסיפור של דינה.
א) וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ:
(ב) וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ: אונס אותה, מענה אותה. לעומת הסיפור של אמנון ותמר… קורה כאן מהלך הפוך:
(ג) וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ: משכנע אותה להתחתן איתו. אבל סוף סוף, צריך לשכנע את האבא…
(ד) וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה: איך יעקב מגיב למקרה הזה?
(ה) וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם: יעקב שותק עד שמגיעים הבנים. מאוד מעניין שפה פתאום יעקב רוצה לשתפם במהלך.
(ו) וַיֵּצֵא חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם אֶל יַעֲקֹב לְדַבֵּר אִתּוֹ:
(ז) וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ התעצבנו הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה: בתגובה של הבנים יש תגובה מאוד נוקבת. מאוד מוזר שאין את התגובה הזאת אצל יעקב. גם אם יעקב שותק עד שהבנים9 מגיעים, אבל לא, יעקב שותק. את התגובה המפורטת רואים דווקא אצל הבנים. חמור מגיע עם הבן שלו….
(ח) וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה: עסקת חבילה: אם תתחתנו איתי, תזכו להיו חלק מאיתנו. (ט) וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם: מה שתגידו, אני יתן לכם מה שאתם רק תרצו(י) וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ: אגב, דינה בכל הסיפור הזה נמצאת בבית של שכם.
(יא) וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל אָבִיהָ וְאֶל אַחֶיהָ אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי אֶתֵּן: (יב) הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה:
(יג) וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה מאוד מעניין שיעקב שותק פה, למרות שהבנים מרמים אותו… וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם:
(יד) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ: תעשו ברית מילה, ונסתדר… בלי הרבה כסף בלי כלום.
(טו) אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ לְהִמֹּל לָכֶם כָּל זָכָר:
(יח) וַיִּיטְבוּ דִבְרֵיהֶם בְּעֵינֵי חֲמוֹר וּבְעֵינֵי שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר:
(יט) וְלֹא אֵחַר הַנַּעַר לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר כִּי חָפֵץ בְּבַת יַעֲקֹב וְהוּא נִכְבָּד מִכֹּל בֵּית אָבִיו:
(כ) וַיָּבֹא חֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ אֶל שַׁעַר עִירָם וַיְדַבְּרוּ אֶל אַנְשֵׁי עִירָם לֵאמֹר: וַיִּשְׁמְעוּ אֶל חֲמוֹר וְאֶל שְׁכֶם בְּנוֹ כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ וַיִּמֹּלוּ כָּל זָכָר כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ: כולם מלים את עצמם. ואז…
(כה) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר: אחי דינה שמעון ולוי לוקחים חרבות והורגים את כל העיר. עיר שלימה.
(כו) וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ: לוקחים אותה והולכים.
(כז) בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם:(כח) אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם וְאֵת אֲשֶׁר בָּעִיר וְאֶת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ: (כט) וְאֶת כָּל חֵילָם וְאֶת כָּל טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת: חוזרים חזרה, ואז מקבלים מקלחת צוננת מיעקב אבינו…
(ל) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי: יעקב יוצא אליהם ואומר להם את הדברים הנוקבים הללו: עכרתם אותי! יעקב פוחד. יש לו שתי טענות: עכרתם אותי, יהיה לי ריח לא טוב בעיני יושבי הארץ. בנוסף, אני פה כמה אנשים, והם ערים שלימות… זה סכנת נפשות!
אבל רגע… כתוב ש"ויענו בני יעקב במרמה".. לא ידעת שהם הולכים לעשות זאת?
(לא) וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ: מאוד מעניין: א'. הם לא מדברים אליו. לא כתוב ויאמרו אליו/אל יעקב אביהם. אלא "הכזונה יעשה את אחותנו" סימן קריאה!!?
ראשית, מה הטענות בכלל? יעקב אומר שזה סיכון בטחוני. מה הם עונים לו? – הכזונה יעשה… הם לא עונים לו על השאלה שהוא שאל. מה, יעקב לא ידע שחיללו את הבת שלו?
בנוסף, הוויכוח הזה מאוד מוזר: זה פעם ראשונה שיש דו שיח גלוי בין יעקב לבניו. כיצד הבנים עונים לאביהם קדוש עליון?! לכאורה יש כאן עזות פנים מצד הבנים כלפי יעקב אביהם.
אגב, מי מנצח בוויכוח הזה? מי צודק?
מה חושב הקב"ה על כל הסיפור הזה? לא ידוע.. אנחנו ננסה לברר זאת.
כמו שאמרנו נכון, זאת לא הפעם הראשונה שיעקב אבינו מפחד. בפעם הנוספת זה היה עם לבן שרצה לעקור את הכל. אחרי המפגש הטעון הזה עם לבן כשיעקב פחד שיקחו לו את המשפחה, מגיע המפגש עם עשיו:
א) וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ:
(ב) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים:
(ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם:
(ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם:
(ה) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה:
(ו) וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ:
(ז) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ עד לכאן בסדר גמור… ואז התורה מוסיפה: וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ: כנראה שיש פה תגובה מלחמתית…
(ח) וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ יעקב מפחד מאוד! .. וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: יעקב מתכונן.
(ט) וַיֹּאמֶר: אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה:
(י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק, יְקֹוָק הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ:
(יא) קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:
(יב) הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו, כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתו יעקב אומר מפורש שהוא מפחדֹ, פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים:
(יג) וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ, וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב:
מדוע יעקב מפחד?
הרי הקב"ה מבטיח לו:
יב) וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ:
(יג) וְהִנֵּה יְדֹוָד נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְדֹוָד אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ:
(יד) וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ:
(טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ. אומר ה': אני לא יעזוב אותך!
אם כן, מה יש ליעקב אבינו לפחד?
כל הראשונים שואלים: כיצד יעקב אבינו מפחד?
רש"י מביא את הגמרא המפורסמת בברכות:
קטנתי מכל החסדים – נתמעטו זכיותי על ידי החסדים לבן, משפחה, ילדים, מלאכים שלוקחים את הצאן, והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא, שמא משהבטחתני שעברו מאז עשרים שנה נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו: יעקב אבינו מפחד שמא יגרום החטא. יעקב אבינו מפחד שמא ההבטחה של ה' לא מתקיימת.
איזה חטא יכול להיות לעקוב: אולי נגיד שעשרים שנה בבית לבן… כיבוד הורים? חוץ לארץ? אחיות שנשא?
אבל ה' מתגלה אליו עוד הפעם בתקופת לבן, בסוף העשרים שנה, לאחר שהוא עבר את חוץ לארץ, בקיצור – בסוף כל הסיפור הזה ה' מתגלה לו…..
(א) וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה:
(ב) וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם:
(ג) וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ:
אם כן, ה' מתגלה אליו עוד הפעם ואומר לו: אני אהיה עימך! אני שומר עליך!
אז מה החטא שיעקב כל כך פוחד?
אומר הרמב"ן:
אבל הכל מיראת חטא, כי דרך הצדיקים לירא תמיד, והיה מתירא אולי אפילו משיצא משם חטא בבואו בברית עם לבן עובד עבודה זרה או בדבר אחר אולי פחד מהברית שכרת עם לבן העובד עבודה זרה. ושגיאות מי יבין.
לפי הרמב"ן אם כן, מדובר בחטא של כריתת ברית עם לבן.
על תירוצו זה של הרמב"ן מקשים כל המפרשים: ישר אחרי שיעקב מסיים את הסיפור שלו עם לבן מה קורה? וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים: מיד אחרי כריתת הברית יעקב יראה מלאכים?! אלא שחייב לומר שיעקב לא כרת איתו ברית שמאוסה בעיני ה'. אומר השם משמואל שבברית אנחנו מתחברים, אבל בברית הזאת יעקב בא לומר "אתה שם אני פה". לכן ההסבר הזה של הרמב"ן הוא קשה מאוד.
האברבנאל אומר דבר נפלא מאוד: למה שיעקב לא יפחד? אנחנו רואים שיש סתירה כביכול סתירה בין הפחד שלו לבין האמונה במה שה' הבטיח לו. יש פחד טבעי, אבל זה לא סותר את זה שיעקב האמין בהבטחה האלוקית. אם כן לפי האברבנאל יוצא שמדובר בפחד גופני טבעי.
ואלו דבריו:
ויירא יעקב מאד ויצר לו וגו' עד ויצו את הראשון כי יפגשך וגו'.
פחד יעקב ויראתו מעשו לא היה מחולשת אמונתו ובטחונו ביעודיו זה לא קשור! הוא האמין בלב שלם בייעודים האלוקיים, כי באמת לבו בטוח בי"י, אבל היה פחדו כדרך הגבור האמתי שבהכנסו למלחמה יפחד מהמות וירגיש בסכנה גיבור אמיתי זה לא אחד שקופץ לכביש ואומר שלא מפחד. אנו רואים ערך באדם שמוסר את הנפש בקרב, כאשר החיים שלו הם מאוד מאוד יקרים. כשהחיים שלך הם מאוד יקרים ואף על פי כן אתה מוסר את הנפש – זה גיבור. אבל אם החיים שלך לא שווים שום דבר, אז למות, במיוחד שאתה מקבל הבטחות שתקבל 70 בתולות, זה לא הופך אותך לגיבור. בפינוי של גוש קטיף הפחד של כולם היה שלא תיזל טיפת דם של יהודי. חיים של יהודים שווים נצח! האברבנאל אומר שגיבור אמיתי נכנס למלחמה והוא מפחד מהמוות, הוא מרגיש בסכנה, אבל מפני המעלה של מלחמות ה' אז יבזה החיים ויבחר המות היפה, וכמו שזכר הפלוסוף בספר המדות, ומי שיכנס למלחמה לחשבו שלא ימות אני לא סופר אף אחד ממטר… לא יקרא נדיב, כי לא עשה זה לטוב בחירתו אלא מפני היותו מבזה את הממון אם אדם מפזר את הכסף נגיד שהוא בנאדם נדיב? לא. כי הוא לא מעריך את הכסף, ולכן ראוי לגבור שיתעצב מן המות, ועם כל זאת יבחר בה מצד המעלה, ולנדיב שיאהב הממון אבל יתנהג מצד המעלה.
וכן היה ענין יעקב, כי אם היה בלתי ירא ולא מפחד מעשו שיהרגהו ויהרוג את נשיו ובניו הנה בלכתו אליו אם עשיו הולך ליעקב לא היה מורה על בטחונו בשם יתברך וביעודיו כי יהיה הולך אליו לחשבו שיתנהג עמו כאח אז זה אומר שאתה בוטח בקב"ה? לא. אבל עתה ששיער בשנאתו אותו, וידע זה בבירור, עד שהכח החיוני יש בך תחושות טבעיות שאין לך דרך להגדיר אותם, אשר ליעקב התפעל מזה, כי ראה ופחד, ועם כל זאת שכלו המנהיג את הכח המתעורר אשר לו כמו שראוי לבעל המעלה גער בו על פחדו, והתאמץ והלך לקראת אחיו, זה באמת הראוי להקרא מאמין בנבואתו ובוטח ביעוד אלהיו זה נקרא מאמין. שמבין את גודל הסכנה, ואף על פי כן הולך לקראתה, ואין זה אלא כמו מי שיראה אשה יפה אסורה לו מן התורה והתאוה אליה בכחו החמרי אבל שכלו בחשק תורתו לא יעזוב את הכח החמרי לרדוף אחריה אבל יטה ממנה, שאין ספק שאם לא רדף אחרי התאוה ההיא לא היה לו זכות בנטיה ממנה, וכמו שכתוב: תניא, ר' אלעזר בן עזריה אומר, מניין שלא יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר חזיר, אי אפשר לבא על הערוה, אבל אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך, ת"ל ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי [תו"כ]: אדם צריך שיצר הרע יהיה טבוע בו, אבל כוח השכל שלך יאמר לך שמור על המחשבות שמור על עצמך. זה גיבור אמיתי. שמבין שהיצר הזה הוא חיובי הוא חשוב לבניין המשפחה שלו לבניין הנפש שלו, ועם כל זאת אני מבין שכשאני רווק הכוח הזה צריך להיות שמור.
הנה אם כן פחד יעקב היה מהכרח החומר, ובטחונו היה מפאת שכלו להבטחתו ביעודיו, כי אלו לא היה בוטח היה מבקש אופנים אחרים להצלתו, מהבריחה או האסיפה לעיר דלתים ובריח נכנס לאיזה עיר מקלט, ובין זה וזה ישלח אל יצחק אביו שישמע אליו עשו היה שולח מכתב לאבא "אבא עשיו רוצה להורגני" הרי עשיו מכבד הורים. והוא לא חשש לדבר מזה אבל לן בלילה ההוא במחנה כי לא ירא מעשו, והלך כנגדו, כי היה בוטח בי"י וביעודיו, וזה הדרך האמתי בהתרת הספק הזה, וכבר נמצא אצלינו דומה לו כל היום, שבהיות חולה חכם אחד יודע בטבעו יבחר לקחת סם משלשל התרופה הזאת תגרום לו לתופעות לוואי יודע בודאי שיועיל לו בהרקתו, ועם כל זאת יתפעל חמרו וטבעו תסמר שערת בשרו בלקיחתו אדם שנכנס לניתוח מפחד, אבל הוא מבין שזה הדבר הנכון לעשות. כן היה פחד יעקב כפי חמרו ואמונתו ובטחונו כפי שכלו ואמונתו. הפחד של יעקב היה פחד טוב. לא פחד שהוא שלילי.
למרות זאת רואים שהפחד אצלנו עם האחים, גרם לו לאיזה שקט, שהבנים עושים הבנים פועלים. למה? ניכנס לסוגיה שהיה ראוי להרחיב בה, אבל מפאת קוצר הזמן לא נרחיב: המשנה במסכת סוטה מדברת על מה יקרה בעקבתא דמשיחא. עיקר התופעות שם זה תופעות שעוסקות בין בנים לבנות. במילים אחרות, אם ניתן כותרת למה יקרה בתקופה שלנו: חוצפה יסגה.
למה דווקא האפיון הזה של תקופת הגאולה, זה דווקא חוצפה? למה לא תופעה אחרת?
הרב יהושוע שפירא הסביר משהו נפלא מאוד: אנחנו יודעים שהרמב"ם בשמונה פרקים אומר שכולנו חולי נפש, כלומר כל בנאדם שיש לו מידה מקולקלת הנפש שלו מקולקלת, הנפש שלו חולה. אדם צריך לשאוף תמיד לתקן את הנפש שלו. אומר הרב יהושוע כמו שבנאדם יש לו חולי הנפש כך גם האומה עם ישראל עבר חמש מחלות נפש בתהליך ההיסטורי שלו:
הראשונה – התאוות. על זה נחרב בית ראשון. שנחרב על עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיחות דמים. שלושת אלו הם שלושת כל התאוות כולם.
השנייה – שנאת חינם, בבית שני. כשמה כן היא, שנאת חינם. אין סיבה. גולים, ופתאום עם ישראל שם לב שבין הגויים הוא כל כך שונה. עם ישראל מגיעים למקומות שהגויים נמצאים בשפל המדרגה. עם ישראל יוצאים לגלות כולם מלומדים יודעי ספר.
השלישית – לאט לאט הגויים מפתחים מחלה חדשה, תופסים עמדות מפתח בכלכלה וכ', תופסים את עצמם, ומגיאה הגאווה. הגאווה לא נשארת רק ביני לבין הגוי, אלא גם ביני לבינך שאני יותר צדיק יותר מבין יותר הכל. ואז מתפתח כתיקון לזה ז'אנר חדש בספרות היהודית, והוא המוסר. שערי תשובה וכו', כלמיני ספרים שאדם יתחיל לתקן את עצמו.
הגלות נמשכת.. פרעות, מסעי הצלב, גלות ספרד, שבתאי צבי… כולם נשברים. לאט לאט מתגנב בתוך הנפש של היהודי יאוש.. עצבות. דיכאון. כמה עוד נסבול בגלות הזאת?
ואז מגיעה תנועת החסידות, שלא משנה איזה מצב אתה ה' אוהב אותך. הגלות נמשכת.. ואז מגיעים למחלה הכי קשה, והיא…
הרביעית – הפחד. לפחד. כשהתורה מדברת בסוף הקללות בפרשת כי תבוא, הפסוקים האחרונים אומרים: (סה) וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן יְקֹוָק לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ:
(סו) וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ:
(סז) בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה:
(סח) וֶהֱשִׁיבְךָ יְקֹוָק מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה:
הפחד הכי בולט בא לידי ביטוי בשואה.
אומר הרב קוק:
הפחד הנפרז הוא נוטל את זיו החיים מפחד לעשות דברים! של האדם ושל כל החי המרגיש. אין דבר רע ואכזרי בעולם דומה לו. הדבר הכי גרוע שיכול להיות במידות הנפש זה פחד. אדם כואב לו קצת, ישר "מה יקרה."'… צועק לאלוקים.
אומר הרב מה התיקון לפחד?
המחלה החמישית והאחרונה – חוצפה. בדיוק הפוך. תלמיד שואל מה בא לו, לא מפחד מאף אחד, אין לו את ההיררכיה הזאת, יש לו משהו לומר הוא אומר! אומר הרב, שהשורש של החוצפה הוא טוב, הוא בא לתקן את הפחד הנפרז. לכן בדור הראשון של תחילת הגאולה התיקון יהיה חוצפא יסגה.
חייבים לאזן את הפחד כדי להגיע לגבורה. מדינת ישראל קמה עם ישראל חוזר לעצמו. וחייב לומר שמה שהניע אותנו לעשות פעולות קיצוניות זאת העזות של החוצפה הזאת.