פרשת וישב / הרב לירן עוקשי

(א) באמצע המתח של החיפוש של יוסף, יש באמצע 'קאט' וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה: כשיהודה יורד מצרים הוא בן 17 שנה. מתי יוסף מגיע לפרעה? בגיל 30. באמצע מה הוא עובר? שנה בבית של פוטיפר, 12 שנה בבית הכלא, ובגיל 30 עומד מול פרעה… מתי יהודה והאחים פוגשים את יוסף? ישנם 7 שנות שבע, ושנתיים רעב. כמה זמן עוברים עד שהאחים מגיעים?

(ב) וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ: פעם ראשונה כשאחד מהמשפחה, יהודה, מתחתן עם בת איש כנעני.

(ג) וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ עֵר: הבן הראשון…

(ד) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אוֹנָן: הבן השני

(ה) וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁלָה וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ:

(ו) וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר: ער מתחתן עם תמר. מאוד מעניין אגב שלאשתו של יהודה לא מופיע שם. האישה הזאת שעכשיו אנחנו פוגשים אותה יש לה שם. אבל מאיפה היא? אנחנו לא יודעים.

(ז) וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה' וַיְמִתֵהוּ ה': ער עושה מעשה כל כך נורא, שה' המית אותו. זה המכה הראשונה בבית יצחק, שאחד מהבנים מת. מה בדיוק היה החטא שלו?

(ח) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ: ייבום, שזה מושג שאנו מכירים מהתורה, היה קיים זמן רב לפני שהתורה נתנה, כמשהו חברתי. האישה שמתחתנת עם בעלה מתחייבת לא רק לבעלה אלא לזרע של המשפחה.

(ט) וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו: כיוון שהוא ידע שזה לא יהיה הבן שלו, אז הוא גרם לזה שתמר לא תתייבם באמת.

(י) וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ: גם אונן מת כמו אח שלו. רש"י אומר: כרעתו של אונן משחית זרעו. שניהם חטאו באותו חטא.

(יא) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ: יהודה חושב שתמר אשמה בכל הסיפור הזה. והשאלה זועקת: מדוע תמר לא אמרה לו?

(יב) וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה כמה טרגדיות קורה ליהודה… בניו מתו, אשתו מתה… וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה וַיַּעַל עַל גֹּזֲזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה: הוא הולך לגזוז את הצאן, שזה משהו מאוד משמח.

(יג) וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ:

(יד) וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף מתכסה מכסה את עצמה וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה: היא מבינה שהיחידי שנשאר פה לייבם אותי זה יהודה האבא.

(טו) וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ: המדרש מספר: אמר ר' יוחנן: בקש לעבור וזימן לו הקב"ה מלאך שהוא ממונה על התאוה. אמר לו: יהודה! היכן אתה הולך?! מהיכן מלכים עומדים? מהיכן גדולים עומדים? ויט אליה אל הדרך, בעל כורחו שלא בטובתו.

ממשיכה התורה..

(טז) וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא  סיפור מאוד מוזר מתחיל פה. וַתֹּאמֶר מַה  תִּתֶּן לִּי כִּי תָבוֹא אֵלָי: מה אתה משלם עבורי?

(יז) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן וַתֹּאמֶר אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ: אין לך גדי עיזים עכשיו, אז תן ערבון.

(יח) וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָּךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ מה מיוחד אגב בשלושת הדברים הללו?  וַיִּתֶּן לָּהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ: האישה הייתה נשואה לער לאונן, ובפעם הזאת שיהודה בא אליה היא מתעברת.

(יט) וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ וַתָּסַר צְעִיפָהּ מֵעָלֶיהָ וַתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ:

(כ) וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת גְּדִי הָעִזִּים בְּיַד רֵעֵהוּ  חברו, כי הוא מתבייש ללכת בעצמוהָעֲדֻלָּמִי לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה וְלֹא מְצָאָהּ:

(כא) וַיִּשְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל הַדָּרֶךְ וַיֹּאמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה:

(כב) וַיָּשָׁב אֶל יְהוּדָה וַיֹּאמֶר לֹא מְצָאתִיהָ וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה:

(כג) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח לָהּ פֶּן נִהְיֶה לָבוּז  נחפש אצל כל הבנות בגזרה? כולם ישמעו עליי… הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ:

(כד) וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים שרואים את הבטן …וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף:

(כה) הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר  נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה:

(כו) וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ:

(כז) וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ

(כח) וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה:

(כט) וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ:

(ל) וְאַחַר יָצָא אָחִיו אֲשֶׁר עַל יָדוֹ הַשָּׁנִי וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זָרַח: ס

כל הפרשה הזאת היא בעצם תחילת הקלקול, איפה הריקבון שלו הולך, ומאיפה הוא צומח הלאה… אומר המדרש: ויהי בעת ההיא, רבי שמואל בר נחמן פתח (ירמיה כט) כי אנכי ידעתי את המחשבות, שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח. דווקא כאן, כשנולד פרץ, טמונה הנקודה הזאת של מלך המשיח. מה זאת הנקודה הזאת של מלך המשיח?

כשהאחים רוצים להרוג את יוסף? כל הראשונים דנים בשאלה הזאת כידוע.  בגדול הסברנו שיש פה מחלוקת עקרונית רעיונית, זה לא מחלוקת קטנה על כותונת, אלא האחים ראו את יוסף כמורד במלכות, ראו בו מישהו שרוצה למחוק את כל האחים. ראו מאבק בשאלה של הממשיך של בית ישראל.

התמר רוצה להגיע למעלה. תמר הוא ישר עולה למעלה, כשאתה חותר למעלה כל הזמן אז אתה תפרח. תמר היא מכוונ מטרה. והמטרה שלה היא האחת: אני הולכת שהיהי לי בית במשפחה הזאת. אני הולכת לבנות את יהודה את יעקב אבינו.

כשהיא יושבת בפתח עיניים מה היא עושה שם? אומר המדרש: ותשב בפתח עינים.  אמר רבי אמי: חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו מקום ששמו פתח עינים ומה הוא בפתח עינים? אלא מלמד שתלתה עיניה בפתח שכל העינים תלויות בו ואמרה: יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא אצא מן הבית הזה ריקנית. עד כדי כך שהיא עושה מעשה נועז שהיא הייתה יכולה להישרף. אבל היא מוסרת את עצמה. הולכת לפתח העיניים. ואז היא מתחילה לחנך את יהודה, החל מהערבון שלקחה ממנו. וכך אומר המהר"ל:

אותו העירבון בקשה היא משום שיהיה ראיה לה שממנו מעוברת, ולכך רצתה בג' דברים אלו. ויש באדם היכירא בג' דברים; האחד – בצורה עצמית שלו, הב' – במלבושים שלו, שבהם ניכר ונבדל משאר בני אדם, הג' – במה שהוא אומנתו – בו נבדל מאנשים אחרים. היכר ראשון הוא צורתו. הב' הוא דומה לצורה, כי האדם יתואר במלבושין, ונותנין לו צורה גם כן. הג' הוא אומנתו, שאין זה תאר וצורה לו לגמרי, אבל הוא היכר לו. ולכך אמרה "חותמך" (פסוק יח) שהוא חותם שלו (רש"י שם), והחותם הוא כמו צורתו, כי הוא עדות על צורתו, כמו הכתיבה שהוא חותם של ראובן בן שמעון שהוא מעיד על עצמו, וכך החותם מעיד על היכר עצמו. "ופתילך" (שם) הוא כסותו (רש"י שם) שהוא ניכר בו. הג' הוא שבט מושלים המורה על הממשלה שהיה ליהודה, שבו נבדל מזולתו.

בעצם אומרת תמר ליהודה אתה הולך ומוסר לי את מי שאתה. מכאן ולהבא אנחנו מתחילים תהליך של עזיבת הפרטיות. יהודה בא על אישה שהיא זונה שזה מאוד מעניין. תמר עוזבת את כל הדברים חוזרת חזרה. שמעו שתמר זנתה יהודה אומר הוציאוה ותישרף.

ואז תמר אומרת לו "הכר נא למי החותמת והפתילים"… לתמר יש הרבה מה להפסיד. על הילדים שברחמה, על הכל, וכל זה כדי לא לבייש את יהודה.

אומר על זה הרב חרל"פ:

בוא וראה כמה גדול הוא כבוד הבריות, שאף על פי שהיא התכוונה לשם שמים, כדי להקים את מלכות בית דוד ואורו של משיח (עיין ב"ר), ולמרות מה שכבר זכתה ונתקבלה תפילתה שלא יצאה רקנית ואורו של משיח התחיל מקשקש במעיה, ובכל ואת ויתרה על כל זה על כל העולם הבא על כל ההנאות שלה, בשביל דבר אחד: והסכימה להשרף ובלבד שלא תלבין את פני יהודה ברבים. שכן תכלית הופעת אורו של משיח הוא כדי לאהוב את ד' ולקדש שמו ברבים, וחס וחלילה שמחמת אורו של משיח יגיע הדבר לידי הקלת ערך וזלזול בכבוד הבריות. אני מוכן לוותר על כל מה שיש לי ובלבד שלא אבייש אדם. זה אישה שממנה יבוא המשיח, אישה שאין לה שום צד פרטי, כל זה כדי להקים זרע לבית דוד להקים זרע ליהודה. איך יהודה מגיב? צדקה ממני.

יהודה שכל הזמן חשש שמא כולם ידעו על מה שהוא עשה, היה לו את כל הסיבות שבעולם לשתוק, אבל יהודה מוכן לספוג את כל הביזיונות ואת כל הצער, "צדקה ממני". פה הוא תיקן את חטאו, פה הוא וויתר על כל האינטרסנטיות שלו. כולם יודעים שהיא זנתה איתו.