- עשרה נסיונות נתנסה אברהם, ואנו נתמקד בתשיעי. הרמב"ם אומר שהניסיון התשיעי היה גירוש ישמעאל. מדוע הרמב"ם אומר שהניסיון הזה היה קשה מאוד לאברהם, עד שנאמר "וירע הדבר מאוד בעיני אברהם"? מה היה כל כך קשה לאברהם?
דיברנו על זה שבפרשיות האלה יש מהפכה.
אומרת התורה:
(א) וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: (ב) וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים: (ג) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק: (ד) וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים: למה הדגש הזה "כאשר ציווה אותו אלוהים"?
(ה) וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ:
(ו) וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי: הביטוי צחוק חוזר מספר פעמים.
(ז) וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו: מי היה מאמין ששרה תלד ותניק בנים…
(ח) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק:
(ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק: יש פפה עוד איזה גורם שצוחק בסביבה. לא רק יצחק צוחק, לא רק שרה צוחקת. יש פה עוד מישהו שצוחק וזה ישמעאל. מה כל כך הפריע לשרה בזה שישמעאל צוחק? רש"י אומר במקום מה זה מצחק? אומר רש"י: (ט) מצחק – לשון עבודה זרה, כמו שנאמר (שמות לב ו) ויקומו לצחק. דבר אחר לשון גילוי עריות, כמה דתימא (להלן לט יז) לצחק בי כמו שאמרה אשת פוטיפר. דבר אחר לשון רציחה כמו (ש"ב ב יד) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו': שלושת העבירות החמורות נקראות בלשון צחוק. מדוע? ובכלל, צחוק זה דבר טוב או דבר שלילי? ראינו שאברהם ושרה שצוחקים אומר ה' להם לקרוא לבן שלהם על שם הצחוק. מדוע הביטוי הזה צחוק נאמר ביחס לשלושת העבירות החמורות?
שרה רואה את כל זה ו…
(י) וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק: שרה מבקשת לגרש את הגר. מה הגר קשורה לכל הסיפור? היה לכאורה צריך לגרש את בן האמה, הוא לכאורה הגורם העיקרי פה. מדוע המוקד שלה הוא הגר? איך אברהם מגיב לדברי שרה?
(יא) וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ: לא על הגר… אלא על אודות בנו. מה בדיוק היה רע לאברהם מאוד? בפשט מדובר לפי הרמב"ם, שהוא לא רוצה לגרש אותה. אבל אם שרה אומרת לו תקשיב יש גילוי עריות שפיכות דמים וכו, אז הכי פשוט זה לגרש אותו…. מה, אברהם לא רואה את כל זה? מה מפריע לאברהם כל כך?
רש"י אומר: על אודות בנו – ששמע שיצא לתרבות רעה. ופשוטו על שאמרה לו לשלחו: כלומר, מה שהפריע לו זה שהוא יצא לתרבות רעה. רש"י לא מסתפק בזה, ומוסיף: "ופשוטו על שאמרה לו לשלחו"… לפי זה, למה לא כואב לו על הגר כמו על בנו? אפשר לתרץ שהוא כבר השלים עם זה שהגר ברחה… אברהם נתן לשרה את מלוא האחריות.
אם כן, מדוע כל כך רע לאברהם, עד כדי כך שחז"ל אומרים שזהו הניסיון התשיעי שנתנסה אברהם? זאת נקודה שנצטרך לברר. ממשיכה התורה ואומרת:
(יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶך פה מוזכר גם אמתך… כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע:
(יג) וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא:
(יד) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ מלשון גירושין שילוחין וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע:
(טו) וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם:
(טז) וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד … כמה המרחק שבו הגר מתרחקת מישמעאל? הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת מרחק של יריית חץ מקשת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ: (יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם: (יח) קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ: (יט) וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר:
(כ) וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת: המקצוע שלו הוא רובה קשת…
(כא) וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן באיזור חצי האי סיני וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
ישמעאל הולך, נמצא בארץ מצרים… אבל.. אומרת התורה:
(א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: (ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:
(ג) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים: אומר רש"י על הפסוק הזה: את בנך – אמר לו שני בנים יש לי שני בנים יש לי?! ישמעאל הלך!, אמר לו את יחידך, אמר לו זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו, אמר לו אשר אהבת, אמר לו שניהם אני אוהב יש לאברהם דילמה עדיין, אמר לו את יצחק. ולמה לא גילה לו מתחלה, שלא לערבבו פתאום, ותזוח דעתו עליו ותטרף, וכדי לחבב עליו את המצוה וליתן לו שכר על כל דבור ודבור:
מדוע אברהם כל כך מתלבט?
בנוסף, אומר רש"י, מי אלו שני הנערים שעם אברהם?
את שני נעריו – ישמעאל ואליעזר מה ישמעאל עושה פה?!?!??!?!?!?, שאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך בלא שני אנשים, שאם יצטרך האחד לנקביו ויתרחק יהיה השני עמו:
(ד) בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק:
(ה) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם:
במקום אחר אומרת התורה:
(טו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:
(טז) וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:
(יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד: איך אברהם מגיב?
(יח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ: מה אברהם רצה? שהוא יהיה הממשיך? אומר רש"י: (יח) לו ישמעאל יחיה – הלואי שיחיה ישמעאל, איני כדאי לקבל מתן שכר כזה:
יחיה לפניך – יחיה ביראתך, כמו (פסוק א) התהלך לפני, פלח קדמי:
ממשיכה התורה ואומרת:
(יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק מדקדק הקב"ה יצחק דווקא! וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו:
(כ) וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל: (כא) וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת:
באמת כדי לענות על זה נתבונן בוויכוח של שרה ואברהם: אברהם אבינו ושרה יש להם מהלך משותך בעולם, אברהם מגייר את האנשים שרה מגיירת את הנשים. שרה עושה את אברה םלאברהם. שרה היא זאת שדוחפת כל הזמן את אברהם אבינו לעשות את הפעולות הגדולות, והיא זו שדוחפת את הגר לידיו של אברהם. ברגע שהגר יולדת את ישמעאל, הוא מבין וגם שרה מבינה שזה הילד, וכל העתיד של בית אברהם מושתת על הילד הזה, ומכאן ולהבא ננסה לחנך את הילד הזה. עד שקורה מהפיכה… נולד לאברהם עוד ילד משרה, והילד הזה נולד מתוך צחוק אחד גדול…. יצחק. מה פשר שמו של יצחק? דיברנו על זה שיש פה המון המון צחוק. מדוע הילד הזה נקרא דווקא יצחק לעומת ישמעאל? יצחק זה ילד שכל המהות שהוא הגיע אותו לעולם זה מתוך צחוק. צחוק של אברהם צחוק של שרה. צחוק זה צא חוק. הכוונה יש פה איזה ילד שבא לעולם בצורה בלתי רגילה, אחרי שהיה חוסר תקווה חוסר אמונה, אפילו גדולי המאמינים ביותר צחקו ולא כל כך האמינו שהוא יביא ילד. במיוחד שרה שצחק היא רואה שכבר פסק לה אורח כנשים, והיא אומרת אם הוא היה רוצה לתת לי ילד למה הוא הפיסק לי את המחזור החודשי? עכשיו הוא יביא לי ילד? ודווקא אז מצמיח ה' את הילד היהודי הראשון. הילד היהודי הראשון הוא ילד שתמיד יצחק על העולם. הילד הזה יצא מהחוק של העולם, הוא תמיד ישאר שם, לאחר שכל האימריות יקרסו ויפלו. גם היום שאפשר ללמוד על אשור ועל בבל הממלכות האדירות שהיו בעבר, אותו עם שהיה באותה תקופה חזר לארצו ולמולדתו להקים מלכות מדינה. זה המהות של יצחק. ולכן דווקא איתו הקב"ה כורת ברית עולם. אומר ה' הילד שנולד בדרך הזאת זה ילךד שימשיך את דרכו של אברהם אבינו.
ישעמאל עובד עבודה זרה ושופך דמים, אברהם לא מתייאש מישמעאל. נקודתו המרכזית של אברהם היא "כי ידעתיו אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו", לשמור את דרך ה' ולעשות צדקה ומשפט. הלב של אברהם אבינו זה חינוך הדור הבא. וכשאברהם רואה את יצחק מצחק זה טוב מאוד, אבל הוא אומר אם את הבן שלי לא אצליח לחנך כשלתי במשימתי, אם הקב"ה נן לי בן כזה שהגדירו אותו כפרא אדם, אז ה' רוצה שאהפוך אותו לאדם. ולכן זה מדוע היה לו רע על אודות בנו. אז אברהם לא מבין מדוע לגרש אותו…. הוא בטוח עד אז שישמעאל הוא הממשיך. ולכן "וירע לאברהם מאוד על אודות בנו". זה שהוא יגרש אותו זה חותמת על זה שנכשלת.
אבל שרה אומרת לו אני לא שונאת את ישמעאל, אבל כרגע בסיטואציה הנוכחית אם הוא ימשיך להישאר עם הגר הוא ימשיך וירקב פה. הדרך היחידה לחנך אותו זה לגרש אותו. הדרך היחידה להפוך אותו לאדם זה כאשר הוא לא יהיה בבית שלנו. רק כאשר הוא ישאר רחוק הוא ידע להבדיל בין טמא לבין טהור. לכן כששרה אומרת לו גרש היא לא אומרת לו כי אני שונאת אותו יכ זה יהיה בעיה כי כולם יגידו, אלא כי זה הדרך היחידה שהוא יתחנך. ובאמת שרה צדקה בדרך החינוכית שלה. היא ראתה מהי הדרך להפוך אותו מאדם לאדם.
הפרקי דרבי אליעזר מדבר על הניסיון התשיעי:
יִשְׁמָעֵאל נוֹלַד בְּקֶּשֶׁת וְנִתְרַבָּה בְּקֶּשֶׁת, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כא, כ] וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת. וְהָיָה נוֹטֵל קֶשֶׁת וְחִצִּים וְהָיָה יוֹרֶה אַחַר הָעוֹפוֹת. וּפַּעַם אַחַת רָאָה אֶת יִצְחָק יוֹשֵׁב לְבַדּוֹ וְיָרָה עָלָיו חֵץ לְהָרְגוֹ, רָאֲתָה שָׂרָה וְהִגִּידָה לְאַבְרָהָם: כָּזֶה וְכָזֶה עָשָׂה יִשְׁמָעֵאל לְיִצְחָק, אֶלָּא עֲמֹד וּכְתֹב לְיִצְחָק כָּל מַה שֶּׁנִּשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן לְךָ וּלְזַרְעֶךָ. חַיֶּיךָ שֶׁאֵין בֶּן הָאָמָה הַזֶּה יוֹרֵשׁ עִם בְּנִי עִם יִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר [שם י] וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ וְגוֹ'. אָמְרָה שָׂרָה לְאַבְרָהָם כְּתֹב גֵּט גֵּרוּשִׁין וְשַׁלַּח אֶת הָאָמָה הַזֹּאת וּבְנָהּ מֵעָלַי וּמֵעַל בְּנִי, מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא.
וּמִכָּל הָרָעוֹת שֶׁבָּאוּ עַל אַבְרָהָם, הָיָה קָשֶׁה וְרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה מְאֹד, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יא] וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּאוֹתָהּ הַלַּיְלָה נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ, אָמַר לוֹ, אַבְרָהָם אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהָיְתָה שָׂרָה רְאוּיָה לְךָ לְאִשָּׁה מִמְּעֵי אִמָּהּ, וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ. לֹא נִקְרֵאת הָגָר אִשְׁתְּךָ, וְלֹא נִקְרֵאת שָׂרָה שִׁפְחָתְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יז, יט] אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן. וְהָגָר לֹא נִקְרֵאת אִשְׁתְּךָ אֶלָּא שִׁפְחָתְךָ. וְכָל שֶׁדִּבְּרָה שָׂרָה בֶּאֱמֶת דִּבְּרָה, אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כא, יב] וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְגוֹ'.
הִשְׁכִּים אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וְכָתַב גֵּט גֵּרוּשִׁין וְכָתַב לָהּ וְנָתַן לָהּ, וַיְשַׁלְּחֶהָ מֵעָלָיו וּמֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ, מֵעוֹלָם הַזֶּה וּמֵעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יד] וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם. שִׁלְחָהּ בְּגֵט גֵּרוּשִׁין, וְלָקַח אֶת הַדַּרְדּוּר וְקָשַׁר בְּמָתְנֶיהָ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא סוֹחֵף אַחֲרֶיהָ לֵידַע שֶׁהִיא שִׁפְחָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא כְּשֶׁרָצָה אַבְרָהָם לִרְאוֹת אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְלִרְאוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁהָלְכוּ בָהּ. וּבִזְכוּת אַבְרָהָם לֹא חָסְרוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעָה בַמִּדְבָּר הִתְחִילָה תּוֹעָה אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל בֵּית [פַּרְעֹה] אָבִיהָ, וּמִיָּד חָסְרוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת, לְפִיכָךְ וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד [שם כא, טו]. וּבֶן עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁנָה הָיָה יִשְׁמָעֵאל כְּשֶׁיָּצָא מִבֵּית אַבְרָהָם, וְיִצְחָק בֶּן עֶשֶׂר שָׁנִים הָיָה. וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע [שם יד], אֵין וַתֵּתַע אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב בָּהּ הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים [ירמיה י, טו]. וְעָיְפָה נַפְשׁוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל בַּצָּמָא, הָלַךְ וְהִשְׁלִיךְ אֶת עַצְמוֹ תַּחַת חֲרוּלֵי הַמִּדְבָּר, וְאָמַר רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אִם יֶשׁ לְפָנֶיךָ רָצוֹן לְהַשְׁקוֹת אוֹתִי מַיִם, הַשְׁקֵנִי וְלֹא תֵצֵא נַפְשִׁי בַּצָּמָא, כִּי מְשֻׁנָּה הִיא מִיתַת הַצָּמָא וְקָשָׁה מִכָּל הַמִּיתוֹת. וְשָׁמַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תְּפִלָּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כא, יז] וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר. וּכְתִיב [שם] כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. וְשָׁם נִפְתְּחָה לָהֶם הַבְּאֵר שֶׁנִּבְרֵאת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְהָלְכוּ וְשָׁתוּ וּמִלְאוּ אֶת הַחֵמֶת מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יט] וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ. וְשָׁם הִנִּיחוּ אֶת הַבְּאֵר, וּמִשָּׁם נָשְׂאוּ רַגְלֵיהֶם וְהָלְכוּ כָּל הַמִּדְבָּר כֻּלּוֹ, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְמִדְבַּר פָּארָן וּמָצְאוּ שָׁם מוֹצָאֵי מַיִם וְיָשְׁבוּ שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כא] וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן. שָׁלַח יִשְׁמָעֵאל וְלָקַח לוֹ אִשָּׁה מֵעַרְבוֹת מוֹאָב וְעֵיפָה שְׁמָהּ.
לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים הָלַךְ אַבְרָהָם לִרְאוֹת אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אברהם גירש את ישמעאל אבל עדיין חשוב לו החינוך שלו, וְנִשְׁבַּע לְשָׂרָה שֶׁלֹּא יֵרֵד מֵעַל הַגָּמָל בְּמָקוֹם שֶׁיִּשְׁמָעֵאל שָׁרוּי שָׁם כי אם היא תרד מהגמל ותשכון יותר מדיי אז הנוכחות של אברהם ונוכחותו לצד ישמעאל גורמת לו להדרדר. לכן אומרת שרה אל תרד מהגמל. וְהִגִּיעַ לְשָׁם בַּחֲצִי הַיּוֹם, וּמָצָא שָׁם אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, אָמַר לָהּ הֵיכָן הוּא יִשְׁמָעֵאל, אָמְרָה לוֹ הָלַךְ הוּא וְאִמּוֹ לְהָבִיא פֵּרוֹת תְמָרִים מִן הַמִּדְבָּר, אָמַר לָהּ תְּנִי לִי מְעַט לֶחֶם וּמְעַט מַיִם כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי מִדֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, אָמְרָה לוֹ אֵין לֶחֶם וְאֵין מָיִם, אָמַר לָהּ כְּשֶׁיָּבֹא יִשְׁמָעֵאל תַּגִּידִי לוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְאִמְרִי לוֹ שֶׁבָּא זָקֵן אֶחָד מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִרְאוֹתְךָ, וְאָמַר שֶׁסַּף הַבַּיִת אֵינָהּ טוֹבָה. וּכְּשֶׁבָּא יִשְׁמָעֵאל הִגִּידָה לוֹ אִשְׁתּוֹ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, שִׁלְּחָהּ. וְשָׁלְחָה אִמּוֹ וְלָקְחָה לוֹ אִשָּׁה מִבֵּית אָבִיהָ וּשְׁמָהּ פָטוֹמָה. עוֹד לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים חזר אברהם לאחר שלוש שנים הָלַךְ אַבְרָהָם לִרְאוֹת אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ, וְנִשְׁבַּע לְשָׂרָה כְּפַעַם רִאשׁוֹנָה שֶׁאֵינוֹ יוֹרֵד מִן הַגָּמָל בְּמָקוֹם שֶׁיִּשְׁמָעֵאל שָׁרוּי שָׁם, וְהִגִּיעַ לְשָׁם בַּחֲצִי הַיּוֹם, וּמָצָא שָׁם אִשְׁתּוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, אָמַר לָהּ הֵיכָן הוּא יִשְׁמָעֵאל, אָמְרָה לוֹ הָלַךְ הוּא וְאִמּוֹ לִרְעוֹת אֶת הַגְּמַלִּים בַּמִּדְבָּר, אָמַר לָהּ תְּנִי לִי מְעַט לֶחֶם וּמְעַט מַיִם כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי מִדֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, הוֹצִיאָה וְנָתְנָה לוֹ. עָמַד אַבְרָהָם וְהָיָה מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בְּנוֹ, וְנִתְמַלֵּא בֵיתוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל מִכָּל טוֹב מִמִּין הַבְּרָכוֹת. וּכְשֶׁבָּא יִשְׁמָעֵאל הִגִּידָה לוֹ אִשְׁתּוֹ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְיָדַע יִשְׁמָעֵאל שֶׁעַד עַכְשָׁו רַחֲמֵי אָבִיו עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים קג, יג] כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים.
זה שאברהם גירש את ישמעאל, אברהם כשהוא מגרש אותו אומר לו: "זה בשבילך", זאת הדרך היחידה שלך להתיישר, לחזור למוטב. ולכן ישמעאל פתאום מבין שעד עכשיו רחמי אביו עליו. כשאברהם מגרש את ישמעאל הוא לא עושה את זה מתוך שנאה.
הַנִּסָּיוֹן הָעֲשִׂירִי, וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וְגוֹ' [בראשית כב, א]. הָיָה מְנַסֶּה אֶת אַבְרָהָם כָּל פַּעַם וּפַעַם לֵידַע אֶת לִבּוֹ אִם יָכוֹל לַעֲמֹד וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כו, ה] עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי. וַיֵּצֵא יִשְׁמָעֵאל מִן הַמִּדְבָּר לִרְאוֹת אֶת אַבְרָהָם אָבִיו ישמעאל רוצה לבוא לבקר את אביו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַבְרָהָם וְאָמַר לוֹ קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק [שם כב, ב]. וְאַבְרָהָם חָס עַל יִצְחָק. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, לְאֵיזֶה בֵן, לְבֶן הָעָרְלָה [נ"א: הנולד לפני המילה] אוֹ לְבֶן הַמִּילָה, אָמַר לוֹ אֶת יְחִידְךָ, אָמַר לוֹ זֶה יָחִיד לְאִמּוֹ וְזֶה יָחִיד לְאִמּוֹ, אָמַר לוֹ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אָמַר לוֹ לָזֶה אֲנִי אוֹהֵב וְלָזֶה אֲנִי אוֹהֵב, אָמַר לוֹ אֶת יִצְחָק. וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה [שם], אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים לְאֵיזֶה הָר, אָמַר לוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה אֶת כְּבוֹדִי עוֹמֵד וּמַמְתִּין לְךָ שָׁם וְאֹמַר לְךָ זֶה הוּא הַמִזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם] עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.
הִשְׁכִּים אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וְלָקַח אֶת יִשְׁמָעֵאל וְאֶת אֱלִיעֶזֶר וְאֶת יִצְחָק בְּנוֹ וְחָבַשׁ אֶת הַחֲמוֹר. הוּא הַחֲמוֹר בֶּן הָאָתוֹן שֶׁנִבְרֵאת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ג] וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת חֲמֹרוֹ. הוּא הַחֲמוֹר שֶׁרָכַב עָלָיו משֶׁה בְּבֹאוֹ לְמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר [שמות ד, כ] וַיִּקַּח משֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וְגוֹ'. הוּא הַחֲמוֹר שֶׁעָתִיד בֶּן דָּוִד לִרְכֹּב עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר [זכריה ט, ט] גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלַיִם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת. בֶּן שֶׁבַע וּשְׁלשִׁים שָׁנָה הָיָה יִצְחָק בְּלֶכְתּוֹ אֶל הַר הַמּוֹרִיָּה, וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה. עד עכשיו אברהם הבין שעדיין יש לו שתי בנים ועדיין יש לו יצחק שהוא מצחק. הוא עדיין לא יודע מי הבן שימשיך את דרכו… ואז מגיעה החותמת:
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הִגִּיעוּ לַצּוֹפִים, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לַצּוֹפִים רָאָה כְּבוֹד הַשְּׁכִינָה עוֹמֵד עַל גַּבֵּי הָהָר, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כב, ד] בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק. מָה רָאָה, רָאָה עַמּוּד שֶׁל אֵשׁ מִן הָאָרֶץ עַד לַשָּׁמָיִם. אָמַר לְיִצְחָק בְּנוֹ, בְּנִי רוֹאֶה אַתָּה כְּלוּם בְּאֶחָד מִן הֶהָרִים הַלָּלוּ, אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ מָה אַתָּה רוֹאֶה, אָמַר לוֹ אֲנִי רוֹאֶה עַמּוּד שֶׁל אֵשׁ עוֹמֵד מִן הָאָרֶץ וְעַד לַשָּׁמָיִם. הנה יש אדם שרואה את החיבור הזה בין הארץ לבין השמיים. וְהֵבִין אַבְרָהָם כִּי נִרְצָה הַנַּעַר לְעוֹלָה.
אָמַר לְיִשְׁמָעֵאל וּלְאֱלִיעֶזֶר רוֹאִים אַתֶּם כְּלוּם בְּאֶחָד מִן הֶהָרִים הַלָּלוּ, אָמְרוּ לוֹ לָאו, חָשַׁב אוֹתָם כַּחֲמוֹרִים וְאָמַר לָהֶם שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר. אָמַר לָהֶם כְּשֵׁם שֶׁאֵין הַחֲמוֹר רוֹאֶה כְּלוּם כָּךְ אַתֶּם אֵינְכֶם רוֹאִים כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ה] וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר.
פה אברהם מגיע למסקנה מוחלטת שישמעאל הוא לא הממשיך. יש לו גם תפקיד שהוא רובה-קשת, הוא רואה מרחוק. ישמעאל כרגע הוא מתחפש ליצחק הוא בטוח שהוא הממשיך והוא לא . לכן המהות שלו זה רובה קשת ירייה למרחוק. לעתיד לבוא אומר אברהם ככל שהוא יותר יתרחק ממני הוא ידע שרחם אב על בנים. כששרה רוצה לגרש את ישמעאל היא לא עושה את זה מתוך שנאה אלא היא יודעת שזאת הדרך היחידה לחנכו, עד לגירוש. זה היה ניסיון גדול כי זה היה ההיפך מאישיותו של אברהם. רק בדרך הזאת ישמעאל חזר למוטב ובעתיד יחזרו כולם.