כתוב בפסוק שליהודים היתה אורה ושמחה והגמרא דרשה שאורה זה תורה, ושאלנו למה היה צריך להגיד שבפורים שי תורה, מיילא כשהם קיימו את המצוות אז הם ניצלו, אבל התורה תמיד היא קיימת ולא שייך לומר שבגלל זה הם ניצלו.. המר"ל אומר שעד פורים קיבלו את התורה בכפייה, ומה שכתוב אורה זה תורה הכוונה שהם קיבלו את התורה ברצון….
תוספות הקשה במקום הלא הקדימו נעשה לנשמע, כלומר אומר התוס': עד שאתה שואל על בית ראשון אומר תוס' תשאל על מעמד הר סיני בעצמו, הרי על מעמד הר סיני בעצמו נאמר שעם ישראל היה מוכן לקבל את התורה אז בשביל מה לעשות את הכפייה.. ותרצו התוספות ושמא היו חוזרין בהם כשראו האש הגדולה… ראו את האש הגדולה ופחדו מזה… אז אומר תוס' שהקב"ה כפה עליהם. בגלל שפחדו. והא דאמר בפרק קמא דע"ז (ב, ב) כלום כפית עלינו הר כגיגית משמע אם היה כופה עליהם הר כגיגית לא היה להם תשובה והכא אמר דמודעא רבה לאורייתא שהיו חוזרים בהם מה הקושיה של תוס'..? שואל התוס' הרי כשהגויים התלוננו לפני הקב"ה, מה אתה מבין מדברהים? שאם הוא היה כופה עליהם זה היה סותם את הפה שלהם… אומר המהר"ל אתה רואה מפה שאם הוא היה כופה עליהם לא היה להם טענה… אז למה רבה אומר מודעא רבה לאורייתא? אדם יכול להגיד לקב"ה 'אתה כפית עליי', ובתוס' אומר שאם כופים עליך לקיים את התורה והמצוות יש לך פתחון פה מול ריבונו של עולם. זה דעת רבא. והגויים יכולים לטעון שאם ה' היה כופה עליהם גם הם היו מקבלים… אומר תוס' היינו על שלא קבלוה אבל מה שלא קיימו איכא תשובה ע"כ דברי התוספות… כלומר זה שקיבלת או לא קיבלת זה עוד בסדר, אבל לגבי אם הם קיימו או לא קיימו זה כבר חילוק אחר. תוס' עושה חילוק בין לקבל את התורה, לבין זה אם אני מקיים את מה שקיבלתי. זה החילוק של תוס'… זה כמו אדם שבא ללמוד תורה והוא מסכים עם מה שהרב מלמד אותו אבל לגבי הקיום של הדברים היישום זה כבר תלוי האם הקיום צריך להיות בכפייה או עשייה. ובאמת התירוץ הוא קשה מאוד כי מה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע הוא זכות הגדול של ישראל זה השבח של ישראל! ואיך נאמר שהיו חוזרים ממה שאמרו נעשה ונשמע ושם (שבת פח, א)… איפה האמון בישראל? כשאתה מחליט להתחתן עם אישה אתה מעלה על דעתך שהיא תחזור בה רגע לפני החתונה? יש פה פגיעה באמון אומר המהר"ל שלא יתכן לומר כמו התוס'. אמר נמשלו ישראל לתפוח מה תפוח פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע, ולפי' התוספות הרי היו חוזרין בהם כשראו האש הגדולה, ועוד אמרו שם (שם פח, א) בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ק"ך רבוא של מלאכי שרת וקשרו לכל אחד שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, ולפי' התוספות הרי היו חוזרים בהם, ועוד כי לפי' התוספות משמע כי מה שכפה עליהם הר כגיגית הוא מודעא רבה מה שלא קיימו ישראל התורה א"כ יש לשאול כי אע"ג שחזרו וקבלו עליהם בימי מרדכי את התורה מ"מ הדורות שהיו קודם שחזרו וקבלו בימי מרדכי איך נענשו על שלא קיימו את התורה והרי יש מודעא רבה ועדיין לא חזרו וקבלו את התורה עם ישראל חשב שזה מעמד שיחזור עליו, והקב"ה ידע שזה מעמד חד פעמי. ולכם עם ישראל לא חשש מהאש כי הוא חשב שיהיה עוד חודשיים עוד מעמד ושם הם יסרבו.. וצריך לומר לפי' התוספות כי הוא יתברך יודע הוא שלא היו חוזרין רק בשביל שראו את האש הגדול ודבר זה אינו חזרה כי ישראל היו סבורין כי תמיד ידבר הש"י עמהם כך ויהיה להם החזרה אבל הש"י ידע כי לא יהיה זה רק בפעם הזה וכמו שאמרו אח"כ (שמות כ, טז) דבר אתה עמנו ונשמעה, לכך אין זה חזרה, ומ"מ יש כאן מודעא דסוף סוף היו חוזרין רק בשביל דהדר וקבלו עליהם איגלאי מלתא למפרע שלא היו חוזרין רק בשביל שהיו סבורין כי ידבר הש"י עמהם תמיד ולא יוכלו להתקיים כמו שאמרו (דברים ה, כב) אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלקינו עוד ומתנו ומה שחזרו וקבלו עליהם התורה אין זה רק גלוי מלתא שלא תהו, עכשיו המהר"ל: והנראה כי לא היו חוזרים בהם כלל ומה שהקשו בתוספות (שבת פח, א) למה כפה עליהם הר כגיגית הרי כבר קדמו נעשה לנשמע, הסבר: דבר זה מפני כי התורה שהיא לישראל בה קיום העולם וכמו שאמר (שם פח, א) אם מקיימין את התורה מוטב ואם לאו אחזיר את העולם לתוהו ובהו, וא"כ התורה הוא מחויב והכרחי ומה בכך שהם קבלו התורה והקדימו נעשה לנשמע מ"מ נתנה לישראל התורה כמו שהיא בעצמה וכיון שהתורה בעצמה הכרחי כך נתינת תורה לישראל בהכרח הגמור שאם אין התורה העולם חרב יסוד מאוד גדול: העולם לא יכול להיות בלי תורה אין אפשרות כזאת של עולם בלי תורה, עולם בלי תורה זה עולם חרב. ואם אתה תשאיר את התורה רק לבחירתם של ישראל, לכאורה אתה תיצור מציאות שאם ישראל לא יקיימו את התורה אז לא תהיה תורה, ואם לא תהיה תורה לא יהיה עולם אז העולם ייחרב… אני יכול להשאיר את העולם לבחירתם של אנשים? אומר המהר"ל שכיוון שכפה עליהם התורה מתקיימת במציאות בהכרח. סוד ההכרח והחופש. מה שאנחנו אומרים עכשיו זה סוד: לא אומרים את זה באמת ולא מדברים על זה חוץ מיום אחד בשנה וזה על פורים… יש שני קווים מקבילים בחייו של האדם: ההכרח, הטבע, ורצון ה', לעומת זאת – הבחירה חהופשית וקיום האדם מתוך רצון. שני קווים מקבילים: מצד אחד האדם כל הזמן בוחר לעשות את מה שהוא רוצה, מצד שני כל הזמן חז"ל דואגים לומר "הכל זה ריבונו של עולם"…! הכל מאיתו יתברך! הרמח"ל בספר דעת תבונות מדבר על שתי הנהגות של רבש"ע במציאות, אחד שמנהיג את העולם כרצונו או לפי ההתנהגות שלנו, הנהגת הייחוד לעומת הנהגת המשפט. הנהגת המשפט זה הנהגה של עשיית טוב ורע – עושים טוב מקבלים שכר עושים רע מקבלים עונש. אאא צדיק ורע לו.. נכון. זאת הנהגת ההכרח, כלומר ריבונו של עולם צריך לייחד את שמו בעולם, אולי אתה לא מבין את השיקולים, אבל אני צריך את הבנאדם הזה שקוראים לו רשע שיפעל בעולמי כי הוא עוזר לפאר את שמי בעולם, אז אני בינתיים נותן לו טוב. …. פורים זה "ארור המן ברוך מרדכי" זה מתי? בעולם הבחירי, זה בחר להיות צדיק וזה רשע, בעולם הכרח בעולם האלוקי אפשר לומר ארור מרדכי וברוך המן כי זה אותו דבר שניהם מופיעים את מה שריבונו של עולם רצה להופיע במציאות… היד הפועלת בכל המלכים היא ההתחלה..
שיעור 2:
בפעם שעברה דיברנו על נושא שהעלה דיון גדול, ובאמת היה אפשר לדלג על עניין זה. אבל באמת שמי שרוצה לדבר על עומק הדברים צריך לדבר על זה, למדנו את המר"ל שדיבר על קבלת עם ישראל את התורה, והוא שאל מה עם ישראל קיבל, הרי עם אמרו נעשה ונשמע, ויותר מזה הגמרא אמרה מודעא רבה לאורייתא, שאדם מודיע שהוא לא מתחייב על כל הדברים שהוא עושה, ואחד הדברים זה אחד שמחייבים אתו לעשות משהו. אומרת הגמרא שלמרות שזה הגיע על ידי לחצים ההסכמה היא הסכמה.
רק אם האדם אמר שזה לא יתפוס זה לא יתפוס.
אומר רבא שישראל מצידם לא היו מוכנים לקב את התורה בסיני, אז איך אתה מעניש אותם כל הזמן הזה ומה אתה עושה? וגם איך זה מסתדר עם נעשה ונשמע? בא המהר"ל ואמר תשמע התורה צריכה להופיע בעולם, צד ההכרח של המציאות.
המהר"ל אומר שיש צד כזה שהקב"ה כופה את הכל יודע את הכל עשה את הכל. חז"ל כל פעם אומרי לך אחרי שאתה בוחר חז"ל דואגים לומר שמישהו החליט את זה לפניך…"על כרחך". תמיד יש בחירה שהיא מקדימה לבחירה שלך. במילים אחרות אתה לא באמת בוחר.
זה מציף מיד את השאלה איפה הבחירה?
כבר אמרנו שזאת סוגיה מיני ים והפיתרון שלה לא נמצא בשכלנו הלוגי של בני אדם, ואנחנו יכולים להבין רק דבר אחד, אלו קווים מקבילים וזאת מציאות שקורת בו זמנית אף על פי שמצד האמת היא לא היתה אמורה להתקיים. בו זמנית שריבונו של עולם קבע את הכל מראש בו זמנית האדם הוא זה שבוחר. כלומר בזמן הבחירה יש מציאות שכאילו אין בורא בכלל ואין ביעה מראש ואתה קובע את הכל ובזמן הבחירה אין קביעה.
צדקת הצדיק חלק שני אות מ' הדרכות בעבודת ה': עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות לזכויות, כלומר שיכיר ויבין שכל מה שחטא יהיה גם כן מרצון ה' יתברך…
גם החטאים
כמו שאמרו ז"ל שלוש פסוקים פותרים את האדם מן העונש… אחד מהם באליהו, שאומר "אתה הסיבות את ליבם אחורנית"..
איך יכול להיות דבר כזה?
אומר ק' צדוק טעם הידיעהו בחירה, כאילו איך יש בחירה אם ה' יודע..
אומר ר' צדוק שביאר האר"י ז"ל ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו, כלומר במקום הבירה שם אין מקום לידיעה ובמקום הידיעה שם באמת אין מקום לבחירה
כלומר זה קווים מקבילים הם עובדים קבוע ביחד, אתה בוחר וזה קבוע מראש, איך זה מסתדר זה לא מסתדר
בעולם הלוגי שלנו זה לא מסתדר
האם ר' צדוק שונה מהרמב"ם? לא… זה פשוט הסבר אחר
"וכשמשיג אור זה העצום אז שבו זדונותיו… ומאחר שה' רצה כן הרי הכל זכויות" וזוכה שהכל נהפך לזכויות… אומר ר' צדוק איך יכול להיות שכל העבירות שלך הולכותל שעיר לעזעזאל ומתכפרות? זה רצון ה'.
אומר הרב אורות התשובה: אחד היסודות של התשובה… היא הכרת האחריות של אדם על מעשיו… שאדם יגיד מה שאני עושה זה בגללי… וזה תוכן הווידוי, שאד מודה שאין שום עניין אחד שיש להאשימו אלא אותו בעצמו. ובזה הוא מברר לעצמו את חופש רצונו על מעשיו.
כל זמן שאתה לא לקחת אחריות על המעשים שלך ה' אומר אתה אשם, אבל ברגע שתגיד אני עשיתי את זה הקב"ה יגיד 'אני עשיתי, לכן אני מכפר על זה'…
יש עולמות מקבילים שאחד נקרא עולם ההכרח וזה נכון שהם קורים בד בבד ביחד, זה מה שאומר ר' צדוק. הבחירה היא בחירה והידיעה היא ידיעה, ואתה מסתבך איתה כי אתה מתעסק בסתירה שלה, זאת סתירה בעולם הלוגי ולכן תעזוב את זה, אבל הרווחת דבר אחד שעל כל המציאות שאתה מתבונן אתה יכול להתבונן עליה בשת צדדים
מה הבחירה שהיתה בה ומה ההכרח שהיה בה… אחרי שהאשמת את ישראל תחזור עוד פעם לאותה פרשה ותסביר להמ זה חייב להיות היה ככה שהם חטאו בעגל…
נקשר את זה ליסורים ממרקים:
אדם מצד אחד רוצה חירות חופשית, ומצד שני יש גבולות…
הידיעה בעצם אומרת אנחנו הכרחנו אותך לעשות דברים, זה סוגיית ההגבלות, למשל התוה היא הכרח, מכריחים אותך לקיים מצוות וכו'.. תמיד יש את צד ההכרח, ויש את צד הבחירה. הבחירה היא הצד של החופש. החופש הזה שייך לאחד והוא הבורא. הוא הבורא שבוחר באמת מבלי שום הכרח. וכקרטוב מהבחריה של הבורא קיבלנו אנחנו, כל זה כדי לבוא ולגלות את החופש העליון. איך זה קשור לסוגיה של יסורים?
הכפירה באה לגרום לך לדחור את ההכרח הצידה לומר הוא לא קיים יותר כדי שאני אבחר בו מחדש ואז ההכרח יהפוך להיות חופש.
דוגמא: הכרח זה המציאות שקיימת אצל עכשיו. אתה יש לך עולם דתי של שבת, יש לך עולם של נישואים יש לך אישה יש לך כל מיני דברים שהם הכרחים. הם נמצאים אצלך בבחינת הככרח, כלומר זה דרים שקלטת אותם בתוך הלב והם הפכו להיות ההכרח שלך. איך אתה בוחר בהם שוב? האישה שהתחתנת איתה היא הכרח. איך אתה בוחר מה מחדש? מה אתה עושה?
הסברנו שהעולם הנשמתי כופר בהגדרה כופר בהכרח בידיעה, בעצם זה שיש משהו שנקבע מראש, וההרגשה הפנימי הזאת אומרת לך תעזוב זה לא זה. כלומר אדם אומר לעצמו מבחינתך זאת לא אשתך, תתחיל מזה. אנחנו מפרקים ת ההכרח אנחנו כופרים במושג הקטן שהוא נקבע כביכול כבר. עשינו לא קיבוע. זהו זה הבן אדם התחתנת איתו נשאר ככה. לא. וגם בעצם זה שיש מיאות גירשין התורה אומרתץ לך שיש מצב שאם לא תתקדם תתגרש כדי להתקדם.
והעפם האדם צריך לבחור באשתו
וכל אחד מין כמה מסוכן התהליך הזה, הרי זה סוג גירושין אם אתה עושה אץ זה. אם אתה אומר לעצמך אני לא עם אישה הזאת עד שאני בוחר בה. בעולם המשתלם תמיד יש לאן להגיע תמיד יש לאן לשאוף. אתה צריך לבחור בהם מחדש. מי שהוא איש של דעת אלוקים כך נראים חייו, הוא בא בתחילת השבוע כביכול בהרגשה שאשתו זאת לא אשתו ובניו הם לא בניו והשבת והתורה שלו שום דבר זה לא שלו הוא גם לא רוצה את זה אולי אולי הם בכלל לא אמיתיים או לא נכונים, ואז הוא מתחיל לבחור בהם מחדש
מסביר ומעמיק למה הוא צריך את האישה הזאת ואת ילדיו ולמה התורה שהוא לומד היא הכי טובה ולמה השבת היא הכי טובה
הוא מתחיל לבחור בהם מחדש, עד שה'פסל' הזה יהיה מוכן, הוא ינפץ אותו ויבחר עוד הפעם.
תורה שבעל פה הא היא הבחירה.
על התורה שבכתב אמרו עם ישראל נעשה ונשמע על מה הוא כפה אותם על תורה שבעל פה.
לכן אומר המהר"ל שבפורים קיבלו מחדש את התורה בשעל פה
הבחירה של ישראל מגיעה עד לכד להוסיף עליהם מצוות אתה גם מוסיף על עצמך מצווה שתצטרך לקיים אותה, שהכל יוזמה של חז"ל, לא פרשנויות של תורה שבכתב אלא יצריה של תרה שבעל פה שיצרה התסעפויות כאל.ה משתה ומקרא מגילה וכו' וכו'… כל הלכות פורים זה עולם שבעל פה כולו מתחילה ועד סוף.