הגמרא מספרת שבית חשמונאי חיפשו את כל השמנים שבהיכל ולא מצאו אלא פך אחד של כהן גדול, נעשה בו נס והדליקו בו שמונה ימים. הבית יוסף מביאים את קושיית העולם: למה עשו חג שמונה ימים הרי הנס היה שבעה ימים?! כיוון שיום אחד נר אחד כבר היה. הבית יוסף מביא שלושה תירוצים:
- הם עשו חשבון: פח השמן מספיק רק ליום אחד, עד שנביא חדש יקח שמונה ימים (ללכת לתקוע שבגליל שלושה ימים הלוך וחזור עוד שלושה ימים, לכתות את השמן וכו'). אז הם אמרו ניקח את הפח שמן נחלק אותו לשמינית נדליק כל יום שמינית וכך זה יספיק לשמונה ימים. מה היה הנס? אם אתה שם שמינית של שמן כמה זה אמור לדלוק? שעה שעתיים לא כל הלילה. והנס היה כל הלילה, והנס היה ביום הראשון גם כי זה דלק כל הלילה.
- ביום הראשון הם שפכו את השמן לתוך המנורה, הסתכלו על הפח והשמן מלא. ואם כן רואים שהיה נס ביום הראשון גם שהתמלא השמן.
- שפכו את שמן למנורה, המנורה דלקה, דלקה כל הלילה. באו בבוקר מה רואים? הכל מלא שמן. זה מאוד דומה לתירוץ הקודם רק פעם במקום שהנס נעשה בכד זה היה במנורה עצמה.
על התירוץ הראשון יש קושיה שהמאירי הקשה: "אין סומכים על הנס"… איך שמתם רק שמינית? עדיף שידלק לילה אחד כדין ולא כמה לילות שלא כדין.
על התירוץ השני והשלישי הפרי חדש מקשה: לא הבנתי מה תירצתם, כי העברתם את הבעיה מהיום הראשון לאחרון. הרי מילאו את השמן ליום הראשון והוא התמלא ליום המחרת, וביום השמיני זה לא התמלא כי זה שמן רגיל, וביום השמיני לא היה נס. היה אפשר לתרץ ככה: האם כששפכו את השמן, אז כשהתמלא בכד התמלא שמן נס והשמן שהיה במנורה זה השמן הטבעי או הפוך? שבפח נשאר השמן הטבעי והשמן שבמנורה היה נס? אז מה התשובה? – ספק! ספק היה ביום הראשון נס ספק היה ביום השמיני נס, ומדין ספק עשו שמונה ימים, ובאמת זה רק שבעה ימים.
הט"ז סובר שכל מה ששואל הבית יוסף זה לא קושיה, כיוון שכתוב בזוהר שנס לא חל יש מאין, כי אין הברכה שורה על דבר ריקן, אלא רק על דבר שקיים באיזו מידה, כמו שמצינו באלישע הנביא, שסך שמן של אצבע אחת על כל גופו. לכן אומר הט"ז שגם בלילה הראשון היה נס, שנשאר קצת שמן. 'ומנותר בקנקנים נעשה נס לשושנים', לקנקנים.
הרב קוק בא ומקשה קושייה על הט"ז: הט"ז אמר שהנס זה מה שנשאר ואם כן אין קושיה על הבית יוסף, אומר הרב קוק שהיסוד של הט"ז הוא נכון אבל הוא לא מדוייק בכלל. שואל הרב קוק: "היד ה' תקצר ברב או במעט"? – ה' חייב שיהיה קצת שמן כדי שייעשה נס? הרב קוק אומר כשבשר ודם עושה מעשה נס צריך שיהיה קצת (כמו אלישע) כדי שיהיה הבדל בין אלוקים לבני אדם, אבל פה ריבונו של עולם עשה את הנס, ולכן יד ה' לא תקצר מלעשות נס. ה' יכול לעשות איזה נס שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה. ולכן אומר הרב קוק שהנבואה צריכה ניסים ע"י שליחים אבל ה' לא צריך. לכן אומר הרב קוק שהט"ז צודק אבל לא מסיבתו. אומר הרב שבאמת נשאר קצת שמן וזה היה נס, אבל כדי שהמצווה תתקיים בשמן זית ולא בשמן נס.
אם כן מה המחלוקת בין הבית יוסף לבין הט"ז? אומר הרב קוק שהט"ז רצה שזה יהיה שמן זית ולא שמן נס, כי כנראה שהט"ז מבין ששמן נס זה פסול ולא כשר להדלקת המנורה, והבית יוסף אומר שאין בעיה להדליק בשמן נס. אומר הרב קוק שזה מחלוקת בגמרא במנחות בין רש"י לבין תוס' (ס"ט ע"ב). שם כתוב: חיטים שירדו בעבים מהו? חיטים שירדו מהשמיים מה הדין שלהם? אם זה בשביל מנחות להביא מנחה עם זה לה', למה שתהיה עם זה בעיה? אומרת הגמרא אלא לשתי הלחם, כי בשתי הלחם כתוב "ממושבותיכם" – כלומר מארץ ישראל. אז אומרת הגמרא "ממשובותיכם אמר רחמנא לאפוקי.. דלא" כשכתוב שהחיטים צריכים להיות דווקא מארץ ישראל זה דווקא מארץ ישראל עצמה, או הכוונה מארץ ישראל שלא יהיה מחוץ לארץ, אבל אם זה בא מהשמיים זה לא משנה?
רש"י אומר מה זה חיטים שירדו מהעננים? אומר רש"י אם ירד גשם והגשמים 'שתו' מהאוקיינוס ספינה שהייתה מלאה בחיטים והיא נפלה על הארץ. התוס' מקשים על רש"י: לפי דבריך אין מקום לספק, שאם זה בחוץ לארץ אז אם הם יעשו טיול לארץ ישראל הם יהפכו להיות כשרים? ואם הם מארץ ישראל, למה שהם ייאסרו בגלל טיול? שהרי גם ככה הם מהארץ. לכן אומרים תוס' שחיטים שירדו מהשמיים זה נס, והם אמנם כשרות למנחות, אבל ספק לגבי שתי הלחם האם צריכים חיטים טבעיות או ניסיות..? לפי רש"י ברור שהוא הבין שחיטים של נס זה וודאי פסול, לפי תוס' זה הספק בגמרא האם אפשר או לא.. לכן רש"י נדחק לפרק מה שפירש.
הרב קוק אומר שגם פירוש של רש"י וגם לפירוש של תוס' זה קשה. מדוע? לרש"י זה קשה בגלל הקשויה של תוס' שמה זה משנה מהיכן החיטים (?), ועל תוס' הוא אומר שלוש קושיות: הגמרא בהמשך מספר האם יש דבר כזה חיטים מהשמיים? אומרת הגמרא היה גוי ערבי פעם שנפלה לו קרקע של שלוש פרסאות שנפלו חיטים מהשמיים? עוד אומר הרב קוק למה נאמר חיטים שיורדים 'בעבים'? למה צריך פה את העננים? הגמרא הייתה יכולה לכתוב שיורדים מהשמיים בדרך נס, מה צריך את העננים?
אומר הרב קוק אני יסביר לך את הקושיה של תוס': הסופה לקחה את החיטים עם האדמה שלה. יש לנו דין כזה שכל זמן שעציץ נשאר באדמה שלו במשך שבוע, זה כאילו לא עקרתו מהאדמה, אז אומר הרב קוק שאם האדמה שלו והוא נעקר מהארץ לחו"ל אז יש תשאלה של רש"י.
יצא לנו כך: חיטים של נס נחשבים חיטים, וכל הדיון זה האם הם נחשבים לשתי הלחם? לפי רש"י זה לא נחשב חיטים, ולכן השאלה זה על ספינה שהעיפה חיטים מהארץ. יוצא שהט"ז סובר כמו רש"י שאם זה זמן נס זה בכלל לא שמן ואי אפשר לצאת ידי חובת הדלקת המנורה, ולכן הטז מסביר שחייב להישאר שמן, אבל לפי שיטת תוס' ששמן נס נקרא שמן אין עם זה שום בעיה וזה שיטת הבית יוסף ולכן הוא יסביר שתמיד היה נס בשמן עצמו.
ר' חיים הלוי מבריסק מקשה את הקושיה של הבית יוסף שלכאורה אם זה שמן נס ולא שמן זית אז זה פסול. שנאמר "כתית טהור" אומר ר' חיים נסכים עם תוס' שגם שמן נס זה שמן…לכן אומר ר' חיים שהנס היה באיכות של השמן ולא בכמות. אז יש מחלוקת פה בין הרב קוק לבין ר' חיים: שתיהם סוברים שצריך שמן זית ולא שמן נס, לפי הרב קוק אם יש לך שמן נס משמן זית קיים קצת כמו שאמר הט"ז, כל השמן נחשב שמן זית. לפי ר' חיים שמן שהתווסף בכמות דינו כשמן נס ולא כשמן זית ולכן זה שמן שפסול, ולכן ר' חיים הסביר שהשמן עצמו היה אמור לדלוק יום אחד והוא דלק שמונה ימים אבל לא נעשה שום שינוי בכמות של השמן אלא באיכות של השמן שדולק.
ר' חיים הביא קושיה על הרב קוק: הרד"ק בתוספתא אומר שהאישה שאלה אם היא חייבת לעשר את השמן שהתווסף את אלישע? אז אמר לה אלישע שהיא פטורה, שכיוון שזה שמן נס את פטורה ממעשרות, אז אומרים מוכח מפה לכאורה נגד הרב קוק ,שאם זה שמן נס זה לא נקרא שמן למרות שזה התרבה משמן אמיתי.
קושיה נוספת שהביאו על הרב קוק: הגמרא אומרת שאביי בהתחלה חיפש שמן שומשמין כי הוא אמר "האי משח נהורא טפי" ממשיך האור שלו, לוקח לו זמן להישרף ואז זה דולק המון זמן, וכמה שיותר נס יותר טוב, שלא כמו שמן זית שנשרף מהר. הראשונים מסבירים שמדובר בנר חנוכה ולא בנר שבת. אוקיי, אז אם אתה רוצה שידלק הרבה זמן, שים הרבה שמן זית! יוצא שלפי ר' חיים הנס היה שהקצת החזיק הרבה זמן, כמו אביי שחיפש דווקא שומשמין.
הביאו הוכחה גם לשיטת הרב קוק. כתוב שמי שנכנס למוד את גרונו, אז הוא מברך יהי רצון וכו', אם הוא כבר התחי לספור את הגורן שלו, אומרת הגמרא שהוא אומר "ברוך שהוא שולח ברכה בקרי הזה"… ואם הוא סיים לספור ועכשיו והוא רוצה לברך? אומרת הגמרא זה תפילת שווא, שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.
הריטבא מברר מדוע זה תפילת שווא: אם הוא בירך ברכה שלימה חוששים לברכה לבטלה. כל עוד הוא עשה את זה לפני שהוא ספר אז אנחנו בטוחים שזה התרבה, אבל אחרי שכבר ספרת זה לא התרבה ולכן זה ברכה לבטלה. אבל הרמב"ן אומר שלא, שחייבו את הברכה הזאת למי שמביא תרומות ומעשרות. וה' הבטיח שמי שיעשר ה' יברך אותו, לכן הוא אומר נגיד יש לך מאה קילו, אתה מברך לפני כדי שהברכה תתקיים.הברכה הזאת כדי שה' יברך את התבואה, ואז אתה סופר ורואה שיצא 150, והאדם חושב שזה מה שהיה לו, אומר הרמב"ן שה50 האלה זה רק מהברכה! אומר הרמב"ן עכשיו שאתה מפריש תרומות ומעשרות אתה מפריש מתוך 150.
אומר ר' חיים זה ראייה לרב קוק שהנה מעשרים על נס.
סיכום: בין לר' חיים בין לרב קוק היה צורך שישאר קצת שמן, כיוון ששמן נס לא כשר להדלקה. לפי הרב קוק זה נשאר כדי שיהיה לזה דין של שמן זית, ולפי ר' חיים זה נשאר הוא עצמו כי חייבים שיהיה משן. אגב, הרב קוק דוחה גם את הדבר הזה כי הוא אומר שכל השמנים כשרים למנורה. כיוון שכתוב בגמרא "פתילות ושמנים שאמרו אין מדליקים בהם בשבת לא מדליקים במקדש"… אומר הרב קוק שמה שהגמרא אמרה כתית טהור חייב שמן זית, ואם הוא לא כתית טהור לא צריך שמן זית.
שואל הרב קוק אז אם הנס נעשה כדי להודיע חיבתן של ישראל למה דווקא בשמן? היית עושה במנורה… אומר הרב קוק אני יגיד לך, המנורה מייצגת את הכלים את העולם הזה את החומריות, ולכן כיוון שהמלחמה עם היוונים לא הייתה עם החומר, אלא הם טמאו את השמנים מזה משנה אם השמן טהור או טמא, אלא השמן מייצג א הפנים את המידות הטבוות את הרוח ודווקא את זה אמרו שהרוח תהיה טובה, ולכן חיבתם של ישראל שהפנייות שלהם הייתה טהורה ולכן הנס נעשה דווקא בשמן ולא במנורה.