אנחנו נמצאים בפרשת תזריע מצורע פרשה מחוברת. בפרשה הזאת יש הפטרה, ובה נעסוק. אמנם לא נקרא אותה השבת, אבל היא מאוד מחוברת לפרשה עצמה, וכן לזמננו אנו.
אלישע הניא הוא הנביא הדומיננטי בתקופה זו, תקופה שיש בה שתי מלכויות מלכות יהודה ומלכות עשרת השבטי. מלכות יהודה מחוברת לקודש, ומלכות עשרת השבטים עם השנים הולכת ומתרחקת עד לכדי עבודה זרה. במהלך השנים מתוארים מלחמות ביניהם. אנחנו נמצאים בתקופה שמי שמולך בכיפה זה יהורם בן אחאבף ובן הדד מלך ערד הוא אחד מהאויבים הכי גדולים שלו.
(כד) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיִּקְבֹּץ בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם אֶת כָּל מַחֲנֵהוּ וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן: שומרון היתה עיר הבירה של ארץ ישראל דאז.
(כה) וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף וְרֹבַע הַקַּב דִּבְיוֹנִים בַּחֲמִשָּׁה כָסֶף: המצור הוא כל כך נורא שהוא יוצר רעב, אין יוצא ואין בא, נגמר האוכל. ומה מצב בשומרון? "ראש חמור" אם אדם רוצה לקנות ראש חמור לאכילה, נגמרו כל הבהמות הטהורות, אז הראש של החמור החלק שאין בו כמעט בשר, הוא עולה שמונים כסף, המון כסף. מצב מזעזע. "ורובע הקב דביונים" – צואה של יונים, כמות קטנה של צואה של יונים עולם כסף. הרלב"ג אומר שבתוך הצואה הזאת יש זרעונים קטנים, ולכן קונים את הצואה הזאת כדי לאכול את הזרעים.
(כו) וַיְהִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עֹבֵר עַל הַחֹמָה וְאִשָּׁה צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר הוֹשִׁיעָה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ: מלך ישראל עובר על החומה. הרי יש מצור, יש לוחמים אז הוא עובר כדי לעודד את הלוחמים שלו, גם הלוחמים עייפים מאוד, אז המלך עובר בין העמדות ומתחיל לחזק אותם. ופתאופם הוא שומע אישה שצועקת לו להושיע אותה, ובפשטות ניתן להגיד שהיא רוצה אוכל…. מה עונה לה המלך?
(כז) וַיֹּאמֶר אַל יוֹשִׁעֵךְ יְדֹוָד מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְ הֲמִן הַגֹּרֶן אוֹ מִן הַיָּקֶב: תדעי לך שהישועה היא לא ממני, אלא מה'. לי אין כלום. הוא רואה כנראה שהיא לאמ קבלת את התשובה שלו, וזאת לא הסיבה שבגללה היא פונה אליו… ולכן ממשיך ואומר:
(כח) וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ הוא רואה שהתשובה לא מתקבלת על ליבה.. ולכן מתרכך קצת ושואל מה לך.. ?וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַזֹּאת אָמְרָה אֵלַי תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם וְאֶת בְּנִי נֹאכַל מָחָר: אני ועוד אישה השכנה שלי עשינו הסכם – היום אוכלים את הבן שלי ומחר את הבן שלך.
(כט) וַנְּבַשֵּׁל אֶת בְּנִי וַנֹּאכְלֵהוּ וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ וַתַּחְבִּא אֶת בְּנָהּ: כשהגיעה התור שלה החביאה אותה. אז היא אומרת למלך תעשה משפט צדק. את הבן שלי אכלנו ואת הבן שלה לא אכלנו. מזעזע. מצב של רעב כזה לא מסופר באף מקום בתנ"ך. תיאור כזה שאישה אומר 'אכלתי את בני' אין. כדי להגיע למצב שאוכלים את הבשר של הילדים צריך להיות קץ כל הקיצים, אי אפשר לתאר את זה במילים. אפילו בשואה לא אכלו ילדים, אף על פי שהיה רעב עצום. אגב, לא ברור מה היה כאן הסיפור, האם הבן כבר מת והיא מחביאה אתו כי היא רוצה לאכול לבד, או שיכול להיות שהוא חי והיא מחביאה אותו כי היא לא רוצה שהוא יהרג. אוכלים ראשים של בהמות טמאות אוכלים את הילדים שלהם. איך המלך מגיב?
(ל) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי הָאִשָּׁה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו למלך אין מה להגיד, קורע את בגדיו. וְהוּא עֹבֵר עַל הַחֹמָה וַיַּרְא הָעָם וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל בְּשָׂרוֹ מִבָּיִת: מתחת לבגדי המלכות יש למלך שק, כלומר הוא מזדהה עם הצער של עם ישראל. יש לו שק. ורק כשהוא קורע את הבגדים פתאום רואים את השק. הוא כל כך בהלם שהוא לא עונה לאישה הזאת. מה הוא מגיב?
(לא) וַיֹּאמֶר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף אִם יַעֲמֹד רֹאשׁ אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט עָלָיו הַיּוֹם: היום הזה מה אני יעשה? אני הולך להוריד את ראשו של אלישע בן שפט, של הנביא. מדוע הוא מגיב ככה? מה יש לו נגד הנביא? אלא אפשר לומר בפשט שהוא לא מבין מה קורה עם הנביא.. שיפעל משהו! המלך אומר מי אשם ובגללו יש את המצור הנורא הזה, בגלל הנביא. ובקיצור המלך אומר שהוא הולך להוריד את הראש של אלישע הנביא.
(לב) וֶאֱלִישָׁע יֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ אלישע כל הזמן יושב בבית וְהַזְּקֵנִים יֹשְׁבִים אִתּוֹ וַיִּשְׁלַח אִישׁ מִלְּפָנָיו בְּטֶרֶם יָבֹא הַמַּלְאָךְ אֵלָיו וְהוּא אָמַר אֶל הַזְּקֵנִים הַרְֹאִיתֶם כִּי שָׁלַח בֶּן הַמְרַצֵּחַ הַזֶּה לְהָסִיר אֶת רֹאשִׁי רְאוּ כְּבֹא הַמַּלְאָךְ סִגְרוּ הַדֶּלֶת וּלְחַצְתֶּם אֹתוֹ בַּדֶּלֶת הֲלוֹא קוֹל רַגְלֵי אֲדֹנָיו אַחֲרָיו: הפסוק הזה קצת רשה, נחזור עליו עוד הפעם וננסה להסביר אוותו. "וישלח איש מלפניו" המלך שולח איש כדי שיהרוג את אלישע… "בטרם… אליו" לפני שיגיע המלאך להרוג אותו… "והוא… הזה" מפה הראשונים אומרים שהמלך הזה הוא יהורם בן אחאב, "בן המרצח". מה אומר להם הנביא? "ראו… בדלת" סגרו על היד שלו את הדלת. מדוע? "הלוא קול… אחריו" המלך רץ אחרי השליח, מדוע? כי המלך התחרט. אז אומר הנביא תעצרו רגע את השליח כדי שהמלך ישמע מה שאני אומר.
(לג) עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ השליח יֹרֵד אֵלָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה זֹאת הָרָעָה מֵאֵת יְדֹוָד מָה אוֹחִיל לַידֹוָד עוֹד: המלך אומר את המשפט הזה, לא השליח. המלך שכבר השיג אותו הוא אומר את המשפט הזה… המצב הגיע לשפל מדרגה כזה שאי אפשר לצפות, אין תקווה, ובאיזשהו מקום הוא אומר לנביא מדוע הוא לא מתפלל עלינו, איפה הישועה? (ז א) וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע למלך שִׁמְעוּ דְּבַר יְדֹוָד כֹּה אָמַר יְדֹוָד כָּעֵת מָחָר סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׁעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן: אומר הנביא חבר'ה, מחר, כעת, בשעה הזאת, עכשיו, בשער שומרון בכניסה של העיר איפה שהשוק המרכזי, סאה סולת, קמח מובחר הוא יעלה שקל. כולם בהלם. הרי עכשיו אוכלים פה ילדים וראשי חמורים, עכשיו יאכלו לחם בשקל? עד כדי שיהיה כל כך שפע שסאה תעלה שקל..? נשמע מטורף
(ב) וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן עַל יָדוֹ אֶת אִישׁ הָאֱלֹהִים אחד מהקצינים הבכירים, שהמלך נשען על ידו ומתייעץ איתו בכל, אומר:וַיֹּאמַר הִנֵּה יְדֹוָד עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה מה הקב"ה יביא לנו מן מהשמיים? גם לנבואה יש איזה סוג של גבולות. זה לא הגיוני…. מה הוא עונה לשליש? וַיֹּאמֶר הִנְּכָה רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל: אתה תראה את האוכל, ואתה לא תאכל.
אם כן: שתי נבואות מתנבא הנביא – שיהיה שפע של אוכל, והשליש עצמו לא יאכל. הנביא לא אומר שהשליש ימות. מה קרה בסוף?…. נדלג לפסוק טז:
(טז) וַיֵּצֵא הָעָם וַיָּבֹזּוּ אֵת מַחֲנֵה אֲרָם וַיְהִי סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל כִּדְבַר יְדֹוָד: מה שהנביא אמר קרה.
(יז) וְהַמֶּלֶךְ הִפְקִיד אֶת הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר נִשְׁעָן עַל יָדוֹ עַל הַשַּׁעַר מישהו צריך לסדר את העניינים כדי שלא תהיה ביזה המונית בשלל, אז השליש הופקד על זה… וַיִּרְמְסֻהוּ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת בתוך כל התשועה הגדולה קורית טרגדיה, השליש נדרס ע"י העם ומת… כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּרֶדֶת הַמֶּלֶךְ אֵלָיו המלך היה שם בבית של אלישע כשאלישע אמר את הדברים:
הפסוקים באופן תמוה חוזרים על עצמם:
(יח) וַיְהִי כְּדַבֵּר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל וּסְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל יִהְיֶה כָּעֵת מָחָר בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן:
(יט) וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֶת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר וְהִנֵּה יְדֹוָד עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר הִנְּךָ רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל: מדוע צריך לחזור על הפסוקים האלה עוד הפעם? אלה ממש אותם פסוקים. מדוע חוזרים על הסיפור?
(כ) וַיְהִי לוֹ כֵּן וַיִּרְמְסוּ אֹתוֹ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת: פה מסתיימת ההפטרה, פה מסתיים הסיפור. "וימות".
מס' שאלות לפנינו:
הרי הנביא אמר שהוא רק לא יאכל, ועלינו לברר
א. מדוע הוא צריך למות?
ב. מדוע ע"י העם בצורה כל כך טרגדית?
ג. מדוע הנבואה חוזרת על נבואתה שהיא חוזרת על כך שהעם רמס אותו עוד הפעם?
נחזור על הסיפור ונראה איך התרחשה הישועה, נחזור לפסוק שאחרי בשורת הנביא על השליש:
יש ארבעה אנשים מצורעים שלא מוזכר מי הם אותם ארבעת אנשים. חז"ל אומרים שהם היו גיחזי ושלושת בניו. גיחזי היה העוזר של אלישע הנביא, והוא ושלושת בניו הצטרעו.
(ג) וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים פֶּתַח הַשָּׁעַר וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פֹּה עַד מָתְנוּ: אנחנו עוד שניה מתים, יש רעב.
(ד) אִם אָמַרְנוּ נָבוֹא הָעִיר ונגיד להם אנחנו מתים ברעב וְהָרָעָב בָּעִיר וָמַתְנוּ שָׁם כי אין שם אוכל וְאִם יָשַׁבְנוּ פֹה וָמָתְנוּ גם כאן נמות.. אין אוכל.. מה נעשה? וְעַתָּה לְכוּ וְנִפְּלָה אֶל מַחֲנֵה אֲרָם אִם יְחַיֻּנוּ נִחְיֶה וְאִם יְמִיתֻנוּ וָמָתְנוּ: אין לנו מה לעשות, יחיונו נחיה ימיתונו ומתנו. אגב, למה שמחנה ארם יחיו ארבעה מצורעים? אלא בשביל מודיעין. המושפלים האלה הגיעו למקום שהם מוכנים לבגוד בעם בשביל אוכל.
(ה) וַיָּקוּמוּ בַנֶּשֶׁף ערב, תחילת הלילה לָבוֹא אֶל מַחֲנֵה אֲרָם וַיָּבֹאוּ עַד קְצֵה מַחֲנֵה אֲרָם וְהִנֵּה אֵין שָׁם אִישׁ: הם מגיעים למחנה ולא רואים שם אף אחד… מה קרה למחנה ארם?
(ו) וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם קוֹל רֶכֶב קוֹל סוּס קוֹל חַיִל גָּדוֹל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה שָׂכַר עָלֵינוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת מַלְכֵי הַחִתִּים וְאֶת מַלְכֵי מִצְרַיִם לָבוֹא עָלֵינוּ: הקב"ה משמיע במחנה ארם קול סוס קול חייל גדול, וכולם בורחים משם… כל מחנה ארם נוטש את המחנה אם כן.
(ז) וַיָּקוּמוּ וַיָּנוּסוּ בַנֶּשֶׁף וַיַּעַזְבוּ אֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֶת סוּסֵיהֶם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר הִיא כמו שהמחנה נמצא כמו שהוא נשאר, היו באמצע ארוחת ערב, כולם בורחים וַיָּנֻסוּ אֶל נַפְשָׁם: השאירו את הסוסים אפילו, נבהלו כל כך. מחנה אדיר בורח על נפשו מפני קול רעש גדול שה' השמיע להם.
(ח) וַיָּבֹאוּ הַמְצֹרָעִים הָאֵלֶּה אותם ארבעה עַד קְצֵה הַמַּחֲנֶה אוהל ראשון אין שם אף אחד, אוהל שני גם אין.. וַיָּבֹאוּ אֶל אֹהֶל אֶחָד וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ את מה שהם השאירו וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל אֹהֶל אַחֵר וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ: מה קורה להם פתאום, בשעה שהם בוזזים ממון?
(ט) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לֹא כֵן אֲנַחְנוּ עֹשִׂים הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם בְּשׂרָה הוּא זה כמו יום, פתאום החושך הזה של הלילה יהפוך להם להיות אור! וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים מחכים ממתינים וְחִכִּינוּ עַד אוֹר הַבֹּקֶר וּמְצָאָנוּ עָווֹן! המלך ישמע שאנחנו חיכינו ועוד אנשים בינתיים מתו ברעב….. וְעַתָּה לְכוּ וְנָבֹאָה וְנַגִּידָה בֵּית הַמֶּלֶךְ:
(י) וַיָּבֹאוּ וַיִּקְרְאוּ אֶל שֹׁעֵר הָעִיר וַיַּגִּידוּ לָהֶם לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל מַחֲנֵה אֲרָם וְהִנֵּה אֵין שָׁם אִישׁ וְקוֹל אָדָם כִּי אִם הַסּוּס אָסוּר וְהַחֲמוֹר אָסוּר וְאֹהָלִים כַּאֲשֶׁר הֵמָּה: באים לש.ג ואומרים שמחנה ארם איננו, ריק…
(יא) וַיִּקְרָא הַשֹּׁעֲרִים הש.ג וַיַּגִּידוּ בֵּית הַמֶּלֶךְ פְּנִימָה: עד שזה הגיע לאוזני המלך בשרשרת הפיקוד
(יב) וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ לַיְלָה וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו אַגִּידָה נָּא לָכֶם אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ לָנוּ אֲרָם יָדְעוּ כִּי רְעֵבִים אֲנַחְנוּ וַיֵּצְאוּ מִן הַמַּחֲנֶה לְהֵחָבֵה בַשָּׂדֶה לֵאמֹר כִּי יֵצְאוּ ישראל מִן הָעִיר וְנִתְפְּשֵׂם חַיִּים וְאֶל הָעִיר נָבֹא: שיטה טקטית להרוג אותנו. המלך לא רוצה לקחת סיכון. המלך מאוד מפקפק ולא מאמין שהישועה תבוא מפה, למרות שהנביא אמר שהישועה בוא תבוא.
(יג) וַיַּעַן אֶחָד מֵעֲבָדָיו וַיֹּאמֶר וְיִקְחוּ נָא חֲמִשָּׁה מִן הַסּוּסִים הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בָהּ הִנָּם כְּכָל ההֲמוֹן \{הֲמוֹן\} יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בָהּ הִנָּם כְּכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר תָּמּוּ וְנִשְׁלְחָה וְנִרְאֶה:
(יד) וַיִּקְחוּ שְׁנֵי רֶכֶב סוּסִים וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אַחֲרֵי מַחֲנֵה אֲרָם לֵאמֹר לְכוּ וּרְאוּ: הכל קורה באותו לילה…
(טו) וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵיהֶם עַד הַיַּרְדֵּן וְהִנֵּה כָל הַדֶּרֶךְ מְלֵאָה בְגָדִים וְכֵלִים אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ אֲרָם בְּהחָפְזָם \{בְּחָפְזָם\} וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים וַיַּגִּדוּ לַמֶּלֶךְ: ואז כמו סצנה כזאת כשמועה הפושטת בשדה קוצים, כולם שומעים שמחנה ארם ברח, ופתאום כולם יוצאים…
(טז) וַיֵּצֵא הָעָם וַיָּבֹזּוּ אֵת מַחֲנֵה אֲרָם וַיְהִי סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל כִּדְבַר יְדֹוָד: באמת העם בוזז את מחנה ארם, ונבואת הנביא מתממשת.
(יז) וְהַמֶּלֶךְ הִפְקִיד אֶת הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר נִשְׁעָן עַל יָדוֹ עַל הַשַּׁעַר וַיִּרְמְסֻהוּ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּרֶדֶת הַמֶּלֶךְ אֵלָיו:
אנחנו נתמקד בשאלת מפתח לסוגיה כולה:
מדוע הישועה הזאת מגיעה דווקא ע"י אנשים מצורעים?
יש כל מיני סוגי מבשרים שיש לנו בתנ"ך.
גם כשיואב רוצה לשלוח מישהו שיבשר לדוד המלך על מות אבשלום בנו, שולח הוא את אחד העבדים שלו. ו מדוע הישועה כאן מגיעה ע"י מצורעים? מדוע הם האנשים שנבחרו להיות הגיבורים בסיפור? במבט פשוט, המצורעים האלה כשהם רואים את הגאולה הם אומרים 'תשמעו איזה גאולה עלובה זאת', איזה גאולה דלה. שאנחנו יודעים שכשהמצב הרוחני שלנו עליון, אז השיתוף פעולה שלנו עם הפעולה האלוקית גדולה יותר, וכשהמצב מדרדר אנחנו פחות שותפים בנס.
וכאן קורה נס כשאנחנו לא ראויים אליו, העם לא עשה פה מהפך רוחני. פה העם נשאר אותו דבר, עובדים עבודה זרה. הקב"'ה הביא להם נס, אבל אתם לא תנקפו אצבע בשביל הנס הזה.
מי שיבשר את הגאולה יהיו מצורעים, לא נוצרת פה איזה קירבה בין ה' לישראל. הקב"ה אומר יש אפשרות אחת שבהם אתם חוזרים בתשובה ואני גואלכם, אבל יש מצב שהקב"ה גואל את ישראל גם אם המצב הרוחני שם העם בקאנטים. הגאולה הזאת שהגיעה ע"י מצורעים היא חלקית, עם ישראל נשאר באותו מצב ירוד אין התעוררות לתשובה. זה מבט אחד איך לראות את המהלך הזה.
המבט השני, נראה שיש גאולות שמגיעות ממקום נמוך: ממצורעים.
לאחר מות הנביאים הגדולים אהרון ומרים, כשעם ישראל בדרך לארץ ישראל, התורה מתארת כך:
- ספר במדבר פרק כא
(יג) מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר הַיֹּצֵא מִגְּבֻל הָאֱמֹרִי כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי: עם ישראל מגיע למקום שנקרא עבר ארנון, ואז יש אוסף של פסוקים מאוד לא ברור….
(יד) עַל כֵּן מה על כן? מה קרה? יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְדֹוָד אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן:
(טו) וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב:
(טז) וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר יְדֹוָד לְמשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם:
(יז) אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: מה קרה פה? מה מתרחש כאן? למה עם ישראל שר שר שירה?
מתארת הגמרא כך –
- ברכות – דף נ"ד עמוד ב'
תנא: ""את והב בסופה" – שני מצורעים היו, שהיו מהלכין בסוף מחנה ישראל. 'את', היה שמו של מצורע אחד. 'הב', היה שמו של המצורע השני. 'בסופה', שהיו מהלכים בסוף המחנה.
כשהיו עוברים ישראל וכל העם התקדם, מי שבסוף הטור היו המצורעים, התורה אומרת שעם ישראל חיכה למרים הנביאה, באו אמוריים [בני האמורי], עשו להם נקרות וברגע שעם ישראל יעבור נחסל אותם. [מערות] והתחבאו בהן. יש נחל נמצא למטה, יש סלעים מערות, וברגע שעם ישראל יעבור ישלחו עליהם חיצים…
אמרו כשיעברו ישראל כאן נקטלם. כשעם ישראל היה עובר נזרוק עליהם
ולא היו יודעים שארון היה הולך לפני ישראל], והיה משפיל ההרים לפניהם [ומתפשטין זה לצד זה עד שהעמק שוה. רש"י].
כיון שבא הארון, נדבקו הרים זה בזה והרגום ההרים למעלה מתחברים והאמוראים נמעכים שם, וירד דמם לנחלי ארנון [וישראל לא ידעו מהנס שכבר עברו]. המים עוברים להיות שקופים אדומים…
כאשר באו את והב שני המצורעים האחרונים, שיודעים מאיפה הדם מגיעה, ראו דם שיוצא מבין ההרים, באו ואמרו להם לישראל, ואמרו שירה.שני מצורעים בישרו לעם ישראל את הגאולה. עם ישראל אומר שירה על הגאולה הזאת… היינו דכתיב: (במדבר כא, טו) "ואשד [ושפך. רש"י] הנחלים אשר נטה לשבת ער [ההר שבעבר העמק נטה ונתפשט לצד חברו ההר אשר לצד עבר מואב ושם ארץ מואב ער. רש"י] ונשען לגבול מואב".
אבל לא רק שהמבשרים בתקופות השונות של עם ישראל הם מצורעים, אלא אפילו המשיח בעצמו הוא מצורע:
- סנהדרין צח ב
הגמרא שואלת מה השם של המשיח מַה שְּׁמוֹ? דְּבֵי רַבִּי שִׁילָא אַמְרֵי: 'שִׁילֹה' שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית מט) "עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה". דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אַמְרֵי: 'יִנּוֹן' שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים עב) "יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ". דעה אחרונה שמופיעה בגמרא וְרַבָּנָן אַמְרֵי, חִוְּורָא דְּבֵי רַבִּי שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה נג) "אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם, וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה".
רש"י -חיוורא דבי רבי – מצורע של בית רבי: המשיח נקרא מצורע! מדהים… מי שמביא אותה, את הגאולה, הוא מצורע.
עוד מקור –
המשיח יושב בפתח של העיר ורבי יהושוע בן לוי רואה אותו, שהוא יושב עם המצורעים שיושבים על שער העיר, רואה אותו סוגר ופותח את הפלסטר על הפצעים שלו… לא נקרא את זה מקוצר הזמן.
- סנהדרין צח א
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אַשְׁכְּחֵיהּ לְאֵלִיָּהוּ, אָמַר לֵיה, אֵימַת אַתִּי מָשִׁיחַ? אָמַר לוֹ, זִיל שַׁיְּילֵיהּ לְדִידֵיהּ. וְהֵיכָא יָתִיב? אַפִּתְחָא דְּקַרְתָּא. וּמַאי סִימָנֵיהּ? יָתִיב בֵּינִי עֲנִיֵּי סוֹבְלֵי חֳלָאִים, וְכֻלָּן – שָׁרוּ וְאַסִירֵי בְּחַד זִימְנָא, וְאִיהוּ שָׁרִי חַד, וְאָסִיר חַד. אָמַר, דִּלְמָא מִיבְּעִינָא – דְּלָא אִיעַכַּבְנָא.
אָזַל לְגַבֵּיהּ. אָמַר לוֹ, שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי וּמוֹרִי! אָמַר לוֹ, שָׁלוֹם עָלֶיךָ בַּר – לֵיוָאִי! אָמַר לוֹ, לְאֵימַת אַתִּי מַר? אָמַר לוֹ, הַיּוֹם. אַתִּי לְגַבֵּי אֵלִיָּהוּ. אָמַר לוֹ, מַאי אָמַר לָךְ? אָמַר לוֹ, שָׁלוֹם עָלֶיךָ בַּר לֵיוָאֵי. אָמַר לוֹ, אַבְטָח לָךְ וְלַאֲבוּךְ לְעָלְמָא דְּאַתִּי. אָמַר לוֹ, שְׁקוּרֵי קָא שַׁקִּיר בִּי, דְּאָמַר לִי, הַיּוֹם אַתִּינָא, וְלָא אָתָא. אָמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר לָךְ, (תהלים צה) "הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעו".
אם כן השאלה גדולה עד מאוד: מדוע המצורעים הם שמבשרים את הגאולה ומדוע המשיח בעצמו הוא זה שמבשר את הגאולה?
כדי לענות על זה, ננסה להבין לעומר מה היה החטא של השליש.
יכול להיות שלשליש הזה יש חוסר אמונה בקב"ה… זאת אפשרות אחת, שהוא לא מאמין שהקב"ה יביא כזה נס.
אפשרות שניה, זה שהשליש לא מאמין בנביא עצמו, הוא טוען שבמקרה הזה הנבואה של הנביא איננה אמת, והוא אומר אותה כי באנו להרוג אותו והוא מפחד אז הוא אומר איזה נבואה שתספק אותנו, אבל גם זה קשה לומר כי אלישע הנביא הוא נביא עם קבלות שהרי עשה הרבה ניסים באותו דור.
אפשרות שלישית, ואולי אפשרות הכי מזעזעת: השליש הזה מאמין בקב"ה ומאמין שיש ניסים, וכן מאמין בנבואות, אבל הוא כל כ צדיק, שהוא אומר נכון שה' יכול להביא לגאולה אבל לדור כזה, לא ראוי שייעשה לו נס! הוא לא מאמין בעם! הוא לא מאמין שהעם הזה יגאל!
נראה איך מתאר את זה ספר חרדים:
. ספר חרדים – פרק מז אות כג
אַל תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו פֶּן יְקַלֶּלְךָ וְאָשָׁמְתָּ: דּוֹר אָבִיו יְקַלֵּל וְאֶת אִמּוֹ לֹא יְבָרֵךְ אל תגיד את העבד לאדון, לריבונו של עולם: דּוֹר טָהוֹר בְּעֵינָיו וּמִצֹּאָתוֹ לֹא רֻחָץ הוא מלא בלכלוך רוחני: דּוֹר מָה רָמוּ עֵינָיו וְעַפְעַפָּיו יִנָּשֵׂאוּ דור גאוותן שלא שומע תוכחות: דּוֹר חֲרָבוֹת שִׁנָּיו השיניים שלו כמו חרבות וּמַאֲכָלוֹת מְתַלְּעֹתָיו השיניים שלו כמו סכינים… לֶאֱכֹל עֲנִיִּים מֵאֶרֶץ וְאֶבְיוֹנִים מֵאָדָם הוא מושחת, לוקח עניים מתעלעל בהם.(משלי ל, י) בפ"ח דפסחים (פז ב) פירשו שלא ילמד קטיגוריא על ישראל, אפילו הדור רשעים אל תגיד הדור הזה לא ראוי להיגאל, אל תגיד! הקב"ה מקפיד על זה! וראיה מהושע שנתפש על שהלשינם אף על פי שחטאו (שם). ואיתא במדרש, דהשליש שנענש במה השליש נענש ? שאמר הנה ה' עושה ארובות בשמים למה הוא הזכיר ארובות בשמיים? היהיה כדבר הזה (מ"ב ז, ב) כך אמר, ודאי ה' יכול לעשות, אך הדור הזה כדור המבול שראוי היה שיעשה ארובות בשמים כהתם דכתיב וארובות השמים נפתחו, ואיך אפשר שלדור רע כזה יהיה נעשה נס גדול כזה. לא יכול להיות. זה לא הגיוני שלדור כזה יהיה דבר כזה. הם לא עשו תשובה הם לא ישתנו. אז להם את ה עושה נס? לא יכול להיות. השיבו אלישע הנביא, דלפי שלימד קטיגוריא על ישראל שלא יכול להיות שלהם תבוא הגאולה, יראה ולא יאכל, כן שמעתי מפי החכם ר' אברהם הלוי שראה במדרש כתיבת יד בארץ המערב:
אתה השליש, את המנהיג של העם, את השני של המלך, אתה אמור לדאוג לעם לעזור להם. אבל אתה מסתכל על העם מלמעלה. אתה אומר אם הם חואים כנראה אני צדיק… אתה יודע מה העם יעשה< ? העם ירמוס אותך ברגליו, אתה תהיה מתחתיו… אותו שליש שלימד קטגוריה ולא האמין שתהיה גאולה לעם הזה הוא יירמס על ידי העם. זה מה שקרה לשליש, וזה חלק מהנס. "וימות", כי הנס נעשה לכלל ישראל.
מי זה מצורע? מצורע זה בן אדם שדיבר לשון הרע. הוא היה בתוך העם והוא דיבר לשון הרע על העם. סכסך בין אחד לשני. הוא מדבר שקר.? – לא.. לשון הרע זה אמת. אבל אל תגיד דברים רעים על עם ישראל. אם אתה אומר? צא בחוץ "מחוץ למחנה מושבו". העונש שלך זה לצאת החוצה.
כותב הרב במקור 8:
וכבר נרמז ענין הצרעת, בעת הבוסר שלא נגמרו הדיעות להבין ערכם הנשגב של ישראל צרעת מגיעה כשאתה לא מבין מה הערך של עם ישראל, באדון הנביאים ב"הבא נא ידך אל חיקיך", שאמר "והן לא יאמינו"יי, ואצל מרים הנביאה בעת דברה על אחיה לאמר "הרק אך במשה". ומצורעים כאלה הנפגעים מדיעות דומות לאלו, המה בסוף מחנה ישראל ישכנו.
הצרעת מגיעה כשאתה לא מבין את הערך של כלל ישראל.
משה רבינו היה הראשון שהיה לו צרעת…. כשאמר שהם לא ישמעו לו. אל תלמד קטגוריה. הם מאמינים ואת אין סופך להאמין. אתה כנראה לא מבין מה זה עם ישראל. אל תוציא עליהם דיבה רעה. מי שיש לו צרעת כנראה יש לו משה מקולקל ביחס לעם ישראל.
אבל מה קורה לי כשאני נמצא בחוץ? ומסתכל מבחוץ על המחנה? אני רואה את הטוב.. זה לא רק עונש לצאת בחוץ זה גם תיקון. כי כשאני מסתכל מהצד אני רואה פתאום דברים שלא ראיתי.
בלעם עם כל הרוע שלו וכל הקטרוג שלו, מסתכל מרחוק על הדור ואומר שהוא מדהים "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל"… מצורע מדבר אמת ואומר על ישראל דברים שהם אמיתיים. אבל צא בחוץ. תבין מה נצחי אצל עם ישראל, מה הנקודה הפנימית, תפסיק להסתכל חיצוני אלא תסתכל מהותי, ואז תתרפא ותחזור אל תוך המחנה.
מה קורה למצורעים האלה? הם רוצים לפגוע בעם ישראל, הם הולכים לגלות סודות צבאיים מודיעיניים לארם, הם מסתובבים ואפילו מטמינים כסף. ואז מה הם אומרים? 'ומצאנו עוון' – אומר המלבי"ם שהם פתאום חושבים על האומה על כלל ישראל, ולא על עוון שהמלך יעשה להם משהו, אלא עוון מוסרי, יש לי אחריות על האחים שלי. אנחנו נביא את הגאולה לעם ישראל.
מצורע משול למת. אותו שליש שדיבר רעה על עם ישראל, מת מתחת לרגליים של העם.
הגאולה תבוא דווקא ע"י אנשים מצורעים שמצד אחד אמרו דברי אמת על העם, הם בוערים באש של קודש למען ה' יתברך. אבל אם אתה כל כך בוער עד כדי שאתה מדבר על ישראל, צא החוצה. תראה את הנקודה הפנימית של האומה.
לכן המצורעים הם אלה שמביאים את הבשורה, הם יודעים שיש רעה בעם ישראל, אבל היציאה החוצה וההסתכלות על הכלל וראיית הנקודה הטהורה שבו.
"כולך יפה רעייתי"… אומר הרב אין הכוונה שאין לך מומים, אלא בך אין. זה לא מהותי לך.
וגם כשהבשורה מגיעה ע"י אנשים מצורעים, שכלפי חוץ נראים לנו ככאלה שלא שייכים לעם ישראל, אלא צריכים להיות 'מחוץ למחנה', ואנחנו תמהים אם ע"י תגיע הבשורה של הגאולה, צריכים אנו לדעת שכך הקב"ה רוצה, הקב'ה רוצה להביא את הגאולה ע"י אנשים שנראים מחוץ למחנה, אבל הם באכפתיות שלהם לכלל ישראל ובראייתם שכלל ישראל זה דבר קדוש ועליון עם כל הלכלוכים וכל הסיגים הם אלה שיבשרו את הגאולה. ולכן המשיח בעצמו יהיה מצורע, ואף על פי כן הוא יושיע את העם. דווקא היום ערב יום העצמאות, צריכים להתחזק בנקודה הזאת. להסתכל על דברים שנראים לנו 'מחוץ למחנה' לא כמשהו חיצוני אלא כמשהו מהותי שעל ידם הקב"ה מביא את הגאולה.
אם השליש אמר שהדור לא ראוי, אנחנו נגיד שהדור הזה ראוי, ונדע שכל הקלוקלים זה דברים חיצוניים, ואם הקב"ה החליט לגאול את עמו, נהיה שלמים עם זה, ונראה את הגאולה דרך כל הסיבוכים החיצוניים.
כלל ישראל הוא כלל גדול בתורה.
שבת שלום.