אנו נמצאים בשבת האחרונה של השנה לפני ראש השנה. תמיד פרשת ניצבים עומדת וניצבת לה לפני ראש השנה. כנראה שיש לפסוקים שבפרשה קשר לראש השנה. אחרי שהקב"ה ומשה רבינו מדבר על התהליך של התשובה שעם ישראל שב מהגלות וחוזר לארץ, אומרת התורה כך:
(י) כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: פ
(יא) כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:
(יב) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:
(יג) וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:
(יד) כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ:
משה רבינו אומר יש איזה מצווה המצווה הזאת שאני מצווה אותך היום, והמצווה הזאת זה לא איזה מצווה שאתה לא יכול להגיע אליו. לא בשמיים היא, אלא קרוב אליך הדבר מאוד. מה זה המצווה הזאת? על איזה מצווה מדובר פה?
רש"י אומר:
(יב) לא בשמים היא – שאלו היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה וללומדה:
(יד) כי קרוב אליך – התורה נתנה לכם בכתב ובעל פה זה משהו שאתה כל הזמן מתעסק איתו. אז כשכתוב "המצווה הזאת" זה שם כולל לכל התורה כולה. זה האמירות האחרונות של משה לעם ישראל: התורה זה לא משהו רחוק מכם, כל יהודי יכול ללמוד תורה. חיזוק לדברים של רש"י נאמר בהמשך ש'לא בשמיים היא', וכל אחד יכול ללמוד תורה ולהשיג השגות בה.
אמנם הרמב"ן מזכיר בתחילת דבריו את רש"י, אבל הולך הוא בכיוון אחר ממנו:
וטעם כי המצוה הזאת – […] "המצוה הזאת" על התשובה הנזכרת לא כל התורה כולה, אלא ספציפית מצוות התשובה, איך מוכיח זאת הרמב"ו? ממשיך ואומר כי והשבות אל לבבך (בפסוק א) ושבת עד ה' אלהיך (בפסוק ב) מצוה שיצוה אותנו לעשות כן. פסוק י' הוא סוף פרשיות התשובה… ובפסוק י' מופיע עניין התשובה. ופה שנאמר המצווה "הזאת" נאמר על מצוות התשובה. ונאמרה בלשון הבינוני לרמוז בהבטחה כי עתיד הדבר להיות כן לשון בינוני זה לשון שהיא לא ברורה אם היא לשון של ציווי, אלא לשון של מה שהולך להיות בעתיד. "ושבת" יכול להתפרש כמשהו שהיה בעבר, ואפשר לפרשו על משהו שיתקיים בעתיד. הרמב"ם אומר שזה גם נבואה עתידית שעם ישראל יחזרו בתשובה, וזה גם בציווי, לכן זה נאמר "בלשון בינוני" או לכאן או לכאן. והטעם, לאמר כי אם יהיה נדחך בקצה השמים ואתה ביד העמים אפילו כשתהיה במקומות נידחים בגלות תוכל לשוב אל ה' ולעשות ככל אשר אנכי מצוך היום תוכל שם לקיים את המצוות, כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך אבל קרוב אליך מאד לעשותו בכל עת ובכל מקום: תשובה אתה יכול לעשות בכל מקום בעולם בכל זמן זה לא מצווה שתלויה. זה לא מצווה שתלויה בזמן מסויים. וזה טעם פירוש המילים בפיך ובלבבך לעשותו – שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם השלב הראשון הוא וידוי, וישובו בלבם אל ה' תהליך התשובה מתרחש בעיקר בתוך הלב, ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה לדורות קבלה לעתיד לקיים תורה ומצוות.
אז לפי רש"י שמדובר על התורה באופן כללי זה מובן, אבל הרמב"ן מסביר שהפסוקים מוסבים על דברי התשובה. אבל קשה, שהרי אין מצווה שה' משכנע אותנו לעשות אותה, ה' לא אומר על מצוות הציצית שהיא 'קרובה אליך', אין שיכנועים של ה' בשאר המצוות. מדוע התורה כל כך צריכה לעטוף את המצווה בכאלה שכנועים? מדוע שיהיה לנו הווה-אמינא לא לקיים את המצווה הזאת, עד כדי כך שה' צריך 'לשכנע' אותנו לקיים אותה?
ננסה לבאר את השאלות שהעלינו לעיל:
הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר היו בריונים שגרו ליד רבי מאיד וציערו אותו מאוד והוו קא מצערו ליה טובא, הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו היה מבקש רחמים עליהם כי היכי דלימותו ביקש רחמים שימתו.
אמרה ליה ברוריא דביתהו אשתו: מאי דעתך? – משום דכתיב: (תהלים ק"ד לה) יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ, מי כתיב חוטאים? חטאים כתיב! ועוד, שפיל לסיפיה דקרא תלך לסוף של הפסוק: ורשעים עוד אינם, כיון דיתמו חטאים – ורשעים עוד אינם? אלא, בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה – וממילא ורשעים עוד אינם אם לא יהיו חטאים לא יהיו רשעים. ר' מאיר הקשיב לאשתו, בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה. ביקש עליהם רחמים וחזרו בתשובה.
המצב הוא נורא כל כך עם אותם בריונים שר' מאיר מבקש עליהם רחמים שימותו. ור' מאיר זה לא אדם שמוותר כל כך מהר. הוא תלמיד של 'אחר' (אלישע בן אבויה) והוא כל הדרך מחפש איך הרב שלו יחזור בתשובה, לא מרפה ממנו. בקיצור, ר' מאיר לא מוותרמ הר לאנשים שלא חוזרים בתשובה. ופה אנורואים שר' מאיר מוותר מהר, עד כדי כך שמבקש רחמים שימותו! יש לדייק שר' מאיר לא התעצבן עליהם, הוא לא עשה את זה מתוך עצבים אישיים, אלא מבחינתו היה עדיף שימותו עם קצת עבירות ולא עם הרבה, ולכן הגמרא נקטה בלשון 'רחמים'.
אחד מהדברים שהרמב"ם כותב שמונעים מאדם תשובה, זה אדם ששונא את התוכחות ומבזה את רבותיו. היינו, אם אתה אדם שאין לך רבנים, זה אומר שאין לך מי שיגיד לך מוסר. אין לך דמות שאם הוא יגיד לי איזה משהו אז תתקן את מעשיך. אותם בריונים מצערים את גדול הדור ר' מאיר! אז אם הוא לא יוכיח אותם מי כן יוכיח אותם?! הבריונים האלה לא רק שלא מקשיבים לו אלא 'מצערים אותו טובה' מצערים אותו הרבה! אז ר' מאיר אומר אם האנשים האלה אותי מצערים, אז אין להם שום סיכוי ועדיף שימותו עכשיו ולא ימשיכו עוד להרשיע, שאנשים נוספים לא יצטערו מהם.
מה אומרת לו אשתו? אשתו אומרת לו כתוב שהחטאים אמורים להסתלק! פשט הפסוק הוא שחוטאים (אנשים) דווקא ימותו! יש דגש בט'. הפשט של הכתוב הוא באמת חוטאים בני אדם. אבל למה דוד המלך כתב את זה בלשון הזאת? כדי שנבין שיתמו חטאים מן הארץ הכוונה שהחטאים יסתלקו, וממילא הרשעה תסתלק איתם, ולא יהיו רשעים. היא ממשיכה ושואלת אותו מדוע יש כפל בפסוק 'ורשעים עוד אינם'? אלא ברור שהפסוק מתאר פה תהליך של תשובה, ובסופו "ברכי נפשי את ה".
ונשאלת השאלה: ר' מאיר לא מכיר את כל זה?! ר' מאיר לא מכיר א כל הפסוקים הללו? מה אשתו צריכה לשכנע אותו? מה הוויכוח בין אשתו של ר' מאיר אליו? מדוע לא ביקש ר' מאיר מלכתחילה שיחזרו בתשובה? ובכלל, מהיכן המחשבה של ברוריה אשתו שיחזרו בתשובה? מאיפה זה הגיע לה? היא ממש מוכיחה לו מפסוקים! מביאה לו ראיות. יש להבין מהיכן נובע המבט של ברוריה.
ברוריה היתה הבת של ר' חנינא בן טרדיון. מה הנקודה המרכזית שלו? ידוע, שהוא נשרף על קידוש ה' על שלימד תורה ברבים. למרות שהוא לימד תורה ברבים ולמרות שהוא היה גבאי צדקה, כשרוצים להגיד מה נקודת המפתח באישיות שלו אומרים עליו את הדבר הבא:
אמרו עליו, על רבי חנינא בן תרדיון שהיה נעים בפני הקב"ה ואדם, ומעולם לא עלתה קיללת חברו על שפתיו. הוא מעולם לא קילל אף בן אדם. רגע רגע, למה זה חידוש על ר' חנינא בן טרדיון? אז מה אם הוא לא קילל… אלא, צריך להבין שבדור שלו יש את הרבה מי לקלל. הוא גדל בתקופה שהרומאים שלטו פה. אחרי חורבן בית שני הרומאים הוציאו להורג את גדולי הדור, גוזרים גזירות שמד, הרומאים גוזרים גם למשל לא להניח תפילין. התקופה היא קשה, ובכל זאת ר' חנינא לא מקלל. כשאני מקלל מישהו, אני מורה על כך שהוא לא חשוב בעיניי, שהוא קל בעיניי. ועדיין ר' חנינא לא עסוק בלקצר חיים של אנשים, לא עסוק בלקלל אותם.
אז בתו של ר' חנינא שומעת שבעלה רוצה לקצר את חייהם של הביריונים, לכן היא אומרת לו שנחזיר אותם בתשובה, לא נבקש שימותו חלילה.
נעיין במקור נוסף הקשור לנושא זה:
תנו רבנן: כשחלה רבי יוסי בן קיסמא רבי יוסי גוסס, הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו. אמר לו: חנינא אחי, אי אתה יודע שאומה זו הרומאים מן השמים המליכוה? שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו, והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו כמה רישועיות המלכות הזאת עושה, ועדיין היא קיימת פורחת ומשגשגת, ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה [ומקהיל קהלות ברבים] וספר מונח לך בחיקך! יש זמנים שכרשע שהשעה משחרת לו אל תתגרה בו. אם אתה רוצה ללמוד תורה תלמד, אבל תלמד בשקט. יש הרבה סיפורים על יהודים בגטאות שלמדו תורה, ובכל זאת שמו שומר בפתח. ואתה רבי יוסי מקהיל קהילות ברבים?! ועוד, ספר תורה בחיקך?!
עונה לו ר' חנינא ואמר לו: מן השמים ירחמו. אתה אמרת לי מן השמיים המליכו? אני לא עושה חשבונות שמיים, אבל אם כבר דיברת על השמיים, אז מן השמיים ירחמו.
אמר לו: אני אומר לך דברים של טעם של היגיון, ואתה אומר לי מן השמים ירחמו, תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש! במובן מסויים הוא אומר לו: אתה תהיה אחראי על זה שספר התורה נשרף.
אמרו: לא היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא, והלכו כל גדולי רומי לקברו והספידוהו הספד גדול קידמו את ר' יוסי בן קיסמא עד כדי כך שהרומאים מכירים בערך שלו, ובחזרתן מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וס"ת מונח לו בחיקו ר' חנינא מקהיל קהילות ברבים, הוא דואג לכל העם, לא מוותר על אף יהודי. הרומאים רואים את זה…
הביאוהו וכרכוהו בס"ת גלגלו סביבו, והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור, והביאו ספוגין של צמר ושראום הישרו אותם במים והניחום על לבו, כדי שלא תצא נשמתו מהרה כדי שיסבול.
אמרה לו בתו ברוריה: אבא, אראך בכך? אבא, זאת תורה וזאת שכרה? כל השנים למדת תורה וסינגרת על הסיפור, תראה לאן הגעת!?
אמר לה: אילמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי אם אני הייתי אדם פרטי בודד היה קשה, עכשיו שאני נשרף וס"ת עמי כשאני והתורה הופכים לדבר אחד, כשהרומאים מביני שאני והספר תורה זה אחד!, מי שמבקש עלבונה של ס"ת הוא יבקש עלבוני.
אמרו לו תלמידיו שנמצאים גם במעמד הזה: רבי, מה אתה רואה?
אמר להן: גליון נשרפין ואותיות פורחות. אני רואה את הקלף נשרף, אבל האותיות לא נמסות, אלא פורחות באוויר. הרומאים חושבים שיצליחו לנצחנו, אבל דווקא המסירות נפש שלי תיחקק לדורי דורות בליבם של עם ישראל.
אומרים לו תלמידיו תשמע, אתה עוד רגע תמות, אז אף אתה פתח פיך ותכנס [בך] האש! אם העיקר זה הנצח העולם הבא, אז אתה כבר גמור, אז מדוע אתה רוצה לסבול? פתח את הפה, תמות. תלך בשלום.
אמר להן: מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו. אני לא מקצר חיים של בן אדם, גם לא את שלי! אפילו שנשאר לי עוד דקה שתיים לחיות, אני לא אחראי על חיי! יש בורא לעולם. ר' חנינא חי עוד כמה דקות, ומי שעומד שם ורואה את כל הסיטאציה הזאת הוא…. קלצנטורי. התליין ששרף אותו!
אמר לו קלצטונירי: רבי קורא לו רבי!, אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך, אתה מביאני לחיי העולם הבא? אני יגרום לך שתמות מהר, ותיפטר מהר. אתה לא תקצר את החיים, אני יקצר לך, תביא אותי לעולם הבא?
אמר לו: הן כן. השבע לי! נשבע לו. מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו, יצאה נשמתו במהרה. אף הוא אותו תליין קפץ ונפל לתוך האור העדיף לקפוץ ולא שיתפסו אותו הרומאים.
יצאה בת קול ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי הרשע המרושע ששרף אותו מזומנין הן לחיי העולם הבא.
בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים. נשים לב: הבנאדם שר' חנינא הכי היה צריך לקלל אותו זה אותו! הגוי הרשע הזה שדם של יהודים על ידיו, שמדליק את האש לשורפו! ר' חנינא, תקלל אותו!!! אבל לא, ר' חנינא בוחר שלא לקלל אף אותו. הרשע המרושע הזה שומע את ברוריה ואת התלמידים, ומשהו בתוך הלב שלו נסדק, ואפילו הבנאדם המרושע הזה חוזר בתשובה. דקת חיים של ר' חנינא החזירה את המרושע הזה בתשובה.
ברוריה אומרת לבעלה: הרשעים האלה בשכונה גרועים מהרשע הזה? מי יודע מה יצא מהם? מדוע אתה מקלל אותם שימותו? אין בנאדם בעולם שהייתי אומרת עליו שאין לו סיכוי כמו האדם המרושע התליין הזה, ואף הוא חזר בתשובה. ואתה רוצה לקצר את חיי הרשעים שבשכונה?
הרב זצ"ל אומר שיש שתי גישות איך להסתכל על בנאדם:
דבר פשוט הוא שהאדם הוא בעל בחירה חופשית ואין מכריח על צדקו ורשעו. אמנם גם זה פשוט שאם האדם חפץ בדרך צדקה מסייעין אותו. על כן חשב רבי מאיר כיון שאלה הבריונים היו נשחתים בתכלית, ואינם פונים כלל אל חפץ הישרת דרכם, איך תועיל תפילה לשנות את בחירתם, מה שהוא חק כללי קבוע, שלא יכריח השם יתברך בחירת האדם, וזהו יסוד כל התורה כולה.
אמנם ברוריה השכילה, כי אין לך רשע בעולם שלא היה בוחר יותר ללכת בדרך טוב מדרך רע, אלא שיצרו אונסו ומטעהו, ע"כ הוא אומלל והולך בדרכי רשע. אבל אין לך אדם שיהיה נשחת לגמרי, שלא יועיל לו חינוך הגון ותוכחת חכמה ברב או במעט. על כן אין להתיאש מלבקש רחמים שישובו לשמור ארחות צדק גם הפושעים היותר גדולים.
והיא ההשקפה החודרת על רוממות ערך נפש האדם שעשאה אלהים ישרה וטובה, ואי אפשר שהאדם ישנה צורתה וטבעה הטוב. ע"כ יתכן לבקש רחמים על אומללים כאלה, כעל כל החולים שאינם יכולים לעזור לעצמם עם כל חפצם להעזר.
והנה לדעת הסוברים, שנפש האדם היא רק הכנה לקנות נצחיות ע"י דעות טובות מושכלות ומדות ומעשים טובים, אפשר להיות נפש נשחתת לגמרי מאין דרך לבקש רחמים על הטבתה, זולת בהיותו מעצמו משנה בחזקת היד בחירתו והרגלו ע"י כח מדת הגבורה שבנפש האדם.
אבל לפי הדעת הנכונה, שהנפש היא עצם חי ונשגב, כאחד האישים העליונים היא עומדת בצורתה, ורק במקרה נפסדה ממקרי הגוף, אבל חפצה לעולם לעלות במעלות הצדק והמשרים, ע"כ ראוי להתפלל שהחטאים ישובו ולא יהיו עוד רשעים.
ויתכן מה שהסמיך לזה בכתוב "ברכי נפשי את ד'", שתברך את ד' על חלקה שבראה מאור החכמה והיושר האלהי, עד שא"א השחתתה לגמרי באופן שאין אפשרות להיות תם ונאפס כ"א החטאים, שלא יהיו עוד רשעים ולא החוטאים, שהנפש הנבראת מאור העליון לא תתם, ותחי עוד לנצח.
הגישה של ר' מאיר היא שכשאדם מגיע לעולם משול הוא לדף חלק, ומה שרשום על הלוח הזה זה מה שיש בנפש, וממילא אם יש אדם שהרשיע ושיחת ותיעב, אין לו לאן לחזור כי הנפש שלו היא דף חלק שמהיום הראשון הוא רשם עליו דברים שליליים.
לעומת זאת, ברוריה אומרת שהנפש שלנו היא לא דף חלק. אלא הנשמה שלנו טהורה, כולה משתוקקת לה', למרות שאדם נכתם ונצבע בצבעים שליליים. וכל המעשים הרעים שאתה תעשה הם לא יבטלו את זה שהנפש נשארת תמיד טהורה בזכותה, אלא שיש מחיצות ומסכים. אומרת לו ברוריה: אתה טועה. אני אומרת לך שאם לתליין הזה היה לו לאן לחזור, אם היה לו משהו שזעזע אותו ואמר שהוא רוצה להיות קשור לעולם הבא, אז קל וחומר שלבריונים האלה יש לאן לחזור. לכל בנאדם יש לאן לחזור, לכל אדם יש נשמה שכל יסודה הוא טהור.
ר' מאיר השתכנע. ולכן גם כשאלישע בן אבויה אומר שאין לי לאן לחזור אומר לו ר' מאיר יש לך לאן לחזור! בשורש, בנפש שלך, כשה' ברא את הנשמה שלך תמיד יש בה משהו טוב טהור.
כשהתורה אומרת "לא בשמיים היא לא נפלאת היא ממך" מה היא רוצה לומר לנו בזה? הייתי אומר נכון שיש תשובה, אבל אם אני רשע מרושע לי יש לאן לחזור? אפילו ר' מאיר אמר שאין לי לאן לחזור! המבט של ברוריה אומרת לך לא נפלאת היא ממך! לא משנה איזה רשע אתה! אומרת התורה יש לך מצווה! המצווה קיימת על כל אדם מישראל! לא משנה כמה הוא הרשיע. לכל אדם יש נפש טהורה זכה.
ברוריה לימדה אותנו שכל בנאדם, שאפילו ר' מאיר התייאש ממנו, יש לו תקווה. לכן פרשת ניצבים סמוכה לראש השנה, לומר לנו, לפני ראש השנה לפני יום הדין, שאין אדם שיגיד שאין לי תשובה. כולם יכולים להתחבר חזרה לשורש. לנשמה האלוקית, שניתנה בנו, וניתנת בנו, כל יום מחדש.