(א) וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר…הפרשה מתחילה כאן, למרות שהפרשה מדברת על עוד נושאים כגון מחצית השקל בפס' י"א שמירת השבת, וראוי לברר מה הקשר בין הדברים הללו לסיפור של חטא העגל… וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ: העם מבקשים מאהרון לעשות לו אלוקים, משה רבינו עלה להר לא חזר עדיין העם לא יודע איפה נמצא משה והם מבקשים מאהרון שיעשה להם אלוקים. זה מאוד מוזר ותמוה, שהרי איך אפשר לעשות אלוקים? מה זאת הבקשה הזאת. אהרון לא מתווכח איתם או מתנגד, אלא מוציא אל הפועל את בקשת העם:
(ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי: מאוד מעניין שמכל התכשיטים שיש לעם ישראל, אהרון מבקש דווקא מהנשים. מדוע אהרון לא מבקש את הצמידים שלהם? ניתן לומר על דרך הפשט שאהרון רצה לעכב אותם, ויותר קשה להוריד נזם מאשר צמיד. וכן לבקש מאישה תכשיט שלה זה לא דבר פשוט. מה העם עושה?
(ג) וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם כל העם! אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן יכול להיות שבהתחלה חלק מהעם רק נקהל על העולם, ועכשיו כולם מתפרקים, מה שלא היה צפוי. נשאלת השאלה מה עם שבט לוי? כל העם? הנשים? שבט לוי? מי החוטים?
(ד) וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ העם אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: עם כל ההסברים שנסביר, לא ברור כיצד עם ישראל אומר דבר לא הגיוני כזה… אומר רש"י: עגל מסכה – […] מיכה היה שם שיצא מתוך דמוסי בנין שנתמעך בו במצרים מיכה היה אחד מהילדים שהיה צריך למות במצרים וניצל, והיה בידו שם, וטס שכתב בו משה עלה שור, עלה שור, להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס כלומר כשעם ישראל רוצה לצאת ממצרים בליל הסדר משה הולך לחפש את ארונו של יוסף, המצרים החביאו את ארונו של יוסף בתוך הנילוס, ומשה השליך את הטס למים ועלה ארונו של יוסף… והשליכו לתוך הכור ויצא העגל: וגם כאן מיכה עושה זאת עם העגל.
(ה) וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו למרות שאף אחד לא אמר לו לבנות מזבח וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַה' מָחָר לא היום. והעם מקשיב לאהרון.
(ו) וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים ארבעים יום קודם גם הקריבו עולות וכו' וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק: אומר רש"י: (ו) לצחק – יש במשמע הזה גלוי עריות, כמו שנאמר (בראשית לט יז) לצחק בי שאמרה אשת פוטיפר על יוסף… ורואים שהיה כאן גילוי עריות בין גברים לנשים… ונשאלת האלה איך הנשים חטאו?! הרי ידוע שהנשים לא חטאו. מה קורה כאן?! הנשים חטאו למסקנה או לא? ושפיכות דמים, כמו שנאמר (שמואל ב' ב יד) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, אף כאן נהרג חור:
אתמול העגל יצא, ה' לא אומר למשה ללכת לראות בחטאת העם, אלא רק אחרי שהעם עשה את העגל, עובר יום, אוכלים שותים, וזונים, לאחר כל זאת ה' מדבר על משה….
(ז) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: לכאורה הקב"ה מסכים עם עם ישראל שאמר שמשה העלה אותם ממצרים…
(ח) סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ זה לא כתוב בתיאור של החטא, אל ה' מוסיף זאת, וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(ט) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא: (י) וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל: הקב"ה רוצה לכלות את כל האומה. זעזוע של ממש! הרי לפני ארבעים יום הם אמרו נעשה ונשמע… ועכשיו אתה רוצה להשמיד אותם?! מדוע?! מדוע את הרוצה להרוג את כל האומה? כולל משה, אהרון, יהושוע, ה' רוצה להשמיד את כולם?! זה בכלל נתפס בשכל?! איזה חטא כבר יש פה???? לא נראה לי שאנחנו מבינים מה זה אומר לכלות אל האומה. זה מזעזע כל איבר בגוף.
(יא) וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ משה לא אומר העלית, אלא הוצאת… "הוצאת מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה: (יב) לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ:
(יד) וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ: עכשיו זה לא רק העם של משה אלא גם העם שלו של ה'.
(טו) וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים: באמצע יש את הדו שיח בין משה ליהושוע….
(יט) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מידו מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר: רק פה משה שובר את הלוחות. למה לא לפני?! על דרך הפשט, משה רצה לזעזע את העם.
(כ) וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(כה) וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם: משה רואה שכל מה שהוא עושה זה לא עוזר, וגם אחרי שהוא שרף את העגל וטחן אותו, עדיין יש חוטאים… ואז:
(כו) וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַה' אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי: משמע שבני לוי לא חטאו
(כז) וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו מקודם אמרת שכל בני לוי באו, אז איך יש פה "איש את אחיו"? אח של לוי הוא לוי וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ:
(כח) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ: אז למה הוא השקה אתם? אם אתה הורג אותם מדוע צריך להשקות אותם לפני כן במים? וכן, סה"כ יש פה שלושת אלפים איש ביחס לשישים ריבוא שהיו.
(כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַה' כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו אפילו אם תהרוג את אחיכם אל תדאגו, לא תינזקו מזה, וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה: עכשיו מתחילים ארבעים יום חדשים שמשה עולה לבקש סליחה מה'…
(ל) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל ה' אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם:
(לא) וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב: (לב) וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ:
(לג) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי: (לד) וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם: מדוע החטא היה כזה חמור עד כדי כך ש"יום יבוא, ונסגור את החשבון", חטא העגל כזה חמור עד כדי כך שבכל הדורות ובכל הזמנים, אין פורענות שתבוא על עם ישראל שאין בה פירעון מחטא העגל..
מה כל כך נורא בחטא העגל? שכן, היו עוד חטאים נוראים במדבר, ומדוע כאן ה' רוצה להשמיד את כל האומה כולה?… ועוד, שלבסוף נהרגו רק שלושת אלפים איש, שהם אחוז קטן מאוד ביחס לעם שהיה.
(לה) וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם שלב ב' – מגפה…עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן: ס
(לג א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה סעו קדימה לארץ ישראל: (ב) וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: (ג) אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ: אני לא יהיה איתכם עם השגחה צמודה, כי אם אתם תחטאו כשיש השגחה צמודה, העונש יהיה חמור.
(ד) וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו: העם שומע על זה מתאבל ולא 'שתו' לא החזירו איש עדיו עליו, כלומר הכתרים/הבגדים הכי יפים שלהם, מלשון עדי – תכשיט. התכשיטים שלהם לא היו עליהם, אלא לא החזירו אותם כמו אדם אבל.
(ה) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ: עכשיו תוריד את העדי שלך…?
(ו) וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב:??? מדוע צריך לחזור עוד הפעם על הורדת התכשיטים?
רבינו בחיי מתחיל לפתוח קצת פתח לחטא של עם ישראל:
יש לתמוה בפרשה הזאת כמה תמיהות: האחת, ישראל שהיו כמלאכי השרת ושמעו בסיני עשרת הדברות מפי אלהים, איך היו מבקשים מאהרן לעשות להם עבודה זרה איך קרה דבר כזה? לפני ארבעים יום שמעתם את קול ה' מהר סיני!, ועוד היאך אפשר שהיו פתאים גמורים שהיו חושבים שכלי הזהב שהיו באזניהם הוא אשר העלם ממצרים שאמרו עליו: "אלה אלהיך ישראל" וגו' מה אתם טפשים? הנזמים האלה הם שהעלו אותכם ממצרים? אלה דור 'דעה'?! מה קורה פה?, ועוד אהרן שהיה בחיר ה', אין בכל ישראל גדול כמוהו אחר משה רבינו הוא היה הכי גדול, איך לקח הענין בדרך תמות ולא מסר עצמו למיתה, והלא בענין ע"ג יהרג ואל יעבור מה אהרון היה צריך לעשות? להיהרג! מדובר כאן על עבודה זרה! מה קורה כאן?! אין שום התנגדות מצד אהרון.
והתשובה בזה שלא היתה כוונת ישראל בענין העגל שיעשוהו ע"ג ח"ו עם ישראל מעולם לא חשב שזה הולכת להיות עבודה זרה, אלא מה יש פה? שהם לא בקשוהו לאלוה כי אם למנהיג עם ישראל לא רצה אלוקים אלא עם ישראל רצה מנהיג כי המנהיג שלהם עלה לשמים והם לא יודעים מי איתו?… אבל רגע?! למה לא אהרון?!? הוא לא יכול להיות מנהיג? זהו אמרם: "אשר ילכו לפנינו" שיהיה מנהיגנו הם רוצים מנהיג! , ויורה לנו דרך המדבר, לפי שאבד מהם משה שהיו המסעות על פיו היו מבקשים משה אחר שיורה להם הדרך, וזה שבאר: "כי זה משה האיש אשר העלנו" וגו' הם מסבירים, תעשה לנו אלוקים 'כי משה לא נמצא'! אנחנו רוצים מנהיג אחר. נתן טעם לשאלתם, כי משה שהיה מנהיגם אבד מהם ולא ידעו מה היה לו, ודבר ברור שישראל לא חשבו במשה שיהיה אלהים לישראל ברור שמשה רבינו הוא לא אלוקים, שיאמרו: "עשה לנו אלהים" שאבד ממנו אלהים שלנו, אבל כשם שהיה משה מנהיג, כן היו מבקשים מנהיג אחר במקום משה שאבד מהם. הראיה הכי גדולה לכך שהם רצו מנהיג, זה שכשמשה שורף את העגל העם לא מתנגד, כי מנהיגם חזר. והשאלה הגדולה שלנו העולה מכאן: מדוע אתה ה' רוצה לכלות את העם?! האומה בסך הכל רוצה מנהיג! וכן, שאלה בומבה: מדוע העם לא רוצה שאהרון יהיה מנהיגם?
עיקר המפתח של כל הפרשה זה מה שרש"י אומר על הפסוק "ויאמרו אלה אלוקיך.. אשר העלוך.."
מה זה 'אלה אלוהיך ישראל'? הם היו צריכים להגיד "אלה אלוהינו ישראל"….
אומר רש"י:
אלה אלהיך – ולא נאמר אלה אלהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים, הם שנקהלו על אהרן, והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו: מי עשה את העגל? מי עיקר המוקד של חטא העגל? – ערב רב. עם ישראל לפי פשט הכתובים לא חטא בחטא העגל.
רש"י אומר את זה בשם המדרשים כמובן:
לך רד כי שחת עמך העם אין כתיב כאן אלא עמך, אמר משה רבון העולם מנין הם עמי? אמר לו הקדוש ברוך הוא עמך הם, שעד שהיו במצרים אמרתי לך (שמות ז) והוצאתי את צבאותי את עמי אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב, אתה משה שהיית עניו וכשר אמרת לי לעולם מקבלים השבים בדרך כלל מקובל להסביר שערב רב הם הגויים. לפי המדרש משה מתכוון לבעלי תשובה בעם ישראל., ואני הייתי יודע מה הם עתידין לעשות אמרתי לך לאו הקב"ה לא הסכים, ואף על פי כן- ועשיתי רצונך. והם הם שעשו את העגל שהיו עובדים עבודת כוכבים והם עשו אותו וגרמו לעמי לחטוא העם של משה לפי זה הם הערב רב, והעם של ה' זה בני ישראל. כל מקום שכתוב העם הם הערב רב, וכל מקום שכתוב בני ישראל זה עם ישראל בטהרתו, ראה מה כתיב: 'אלה אלהינו' אין כתיב כאן אלא 'אלה אלהיך' שהגרים שעלו עם משה הם עשאוהו, ואמרו לישראל אלה אלהיך, לכך הקדוש ברוך הוא אמר למשה לך רד כי שחת עמך.
עוד מדרש:
(הושע ז ג) בְּרָעָתָם יְשַׂמְּחוּ מֶלֶךְ. וכי מה ראה לעשות שור ראש לכל הקרבנות? שהוא הכי נבחר? אמר ר' לוי משל למטרונה אשתו של המלך, שסיפרו עליה שיצא עליה שם רע עם אחד מגדולי מלכות, ובדק המלך בדברים ולא מצא בהם ממש שהיא באמת לא זינתה ומה שסיפרו עליה זה לא נכון. מה עשה המלך כדי להוציא את הלעז על אשתו? עשה סעודה והושיב אותו האיש בראש של מסובין עשה מסיבת עיתונאים עם השר שכולם חשדו בו. כל כך למה? להודיע שבדק המלך בדברים ולא מצא בהם ממש. כך אומות העולם מונין מצערים ומגנים להם לישראל ואומרים להם עשיתם את העגל ארבעים יום אחרי ששמעת אנוכי ה' אלוקיך..! ובדק הקדוש ברוך הוא בדברים ולא מצא בהם ממש לפיכך נעשה שור ראש לכל הקרבנות.
אז מדוע הקב"ה רוצה לכלות אותם?!?!?!?! השאלה יותר קשה וזועקת עכשיו מתמיד!
נמשיך ונראה עד כמה הערב רב הזה משמעותי, בפעם הראשונה בה פגשנו את הערב רב:
(יא) וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם אתם צריכים להיות מוכנים ליציאה וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַה':
(כט) וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה:
(ל) וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת:
(לא) וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם: (לב) גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי:
(לג) וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כולם אומרים 'צאו צאו צאו' כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים:
(לד) וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם:
(לה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת:
(לו) וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם: פ
(לז) וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף:
(לח) וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד:
(לט) וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם למה לא עשו צידה?! מדוע הם לא הכינו את עצמם ליציאה? התשובה פשוטה: זה העם, זה לא בני ישראל. יש קבוצה שהם בני ישראל שהתכוננו מראש, ויש קבוצה שהם העם שהם ערב רב שלא תכננו בכלל לצאת ממצרים, אלא יצאו כי המצרים גירשו אותם…
(לא) וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם: ואז.. (לג) וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ… לבני ישראל היה הכל מסודר, מה שלא כן אצל העם. בזמן שהמצרים מגרשים את העם, בני ישראל עושים את הבצק, שואלים מהמצרים כלי כסף וכלי זהב וכו'…. (לו) וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם: גם הערב רב קיבלו חן מצד מצרים בציווי ה'….
אגב אחרי זה זה מובן מדוע פרעה רודף אחריהם:
(יד ה) וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם מלך מצרים שיחרר את בני ישראל לא את העם… וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם בגלל העם וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ: העם ניצל את ההזדמנות וברח גם…
התרגום יהונתן אומר על הפסוק:
(לח) וְאוּף נוּכְרָאִין סַגִּיאִין מִנְהוֹן מָאתָן וְאַרְבְּעִין רִבְוָון סַלִּיקוּ עִמְהוֹן וְעָאָן וְתוֹרֵי וְגֵיתֵי סַגִּי לַחֲדָא: – וגם נוכרים רבים מהם מאתים וארבעים ריבו [אלף] עלו עמהם וצאן ובקר ומִקנה רב מאוד: לכל הפחות 240 אלף ערב רב יצאו עם בני ישראל, כמעט חצי מבני ישראל שלא תכננו בכלל לצאת…
מה זה ערב רב?
(א) בַּיּוֹם הַהוּא נִקְרָא בְּסֵפֶר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי הָעָם וְנִמְצָא כָּתוּב בּוֹ אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא עַמֹּנִי וּמֹאָבִי בִּקְהַל הָאֱלֹהִים עַד עוֹלָם:
(ג) וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת הַתּוֹרָה וַיַּבְדִּילוּ כָל עֵרֶב מִיִּשְׂרָאֵל:
גם בעזרא זה מופיע:
(א ב) וּכְכַלּוֹת אֵלֶּה נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר לֹא נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל […]כִּי נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה רִאשׁוֹנָה:
ערב רב לסיכום הם יהודים שהתחתנו עם מצריות. יהודים שהתבוללו בתוך מצרים. מדוע הם התבוללו יחד איתם? וכך היום 240 אלף הנשים יהודים שנשואים עם גויות…. הם לא חשבו לרגע לצאת ממצרים, התחתנו עם נשי מצרים.
אז אם כן מדובר ביהודים מתבוללים שהיו שקועים בתרבות המצרית מאוד מאוד.
הם לא חשבו לצאת ממצרים. טוב להם במצרים. מה קרה פתאום?
מגיעה מכת בכורות, ופרעה משלח את בני ישראל. הערב רב יוצא ממצרים כי המצרים שונאים את המתבוללים, בדיוק כמו שקרה לפני כמה מאות שנים כשהיהודים הגיעו לכל מקום בתנועת ההשכלה, דוגמת דרייפוס, שאותו תפסו וגירשו אותו, והוא היה יותר צרפתי מהצרפתים ואף על פי כן שנאו אותו וביזו אותו. השנאה של הגויים ליהודים המתבוללים חזקה באופן קיצוני.
(לג) וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם כולם! גם המתבוללים לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים: ופרעה מתנגד להוציאם ומתחרט ויוצא לרדוף אחריהם כי הוא לא תכנן לשלח את הערב רב, שכן את בני ישראל הוא שלח בהסכמתו, מה שלא כן את הערב רב!
נקרא שוב את הפסוקים בהבנה החדשה:
(א) וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ הקב"ה לא רצה אותנו! אלא משה שאמר לה' לפתוח פתח לשבים כמו שראינו במדרש! – אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ: מדוע הם לא רוצים את אהרון? כי אהרון קשור לבני ישראל, אהרון קשור לאלישבע אחות נחשון בת עמינדב… והערב רב מתחבר אל משה כי משה נשוי לגויה, לציפורה. ולכן הם רוצים שור, עגל, בחינת "בכור שורו הדר לו", שזה מייצג את יוסף, שהיה חזק מאוד בכלכלה המצרית. 'אנחנו לא הולכים אחריך אהרון, אנחנו רוצים רוח של מנהיג אחר שאחריו נלך', מכוחו של יוסף אנחנו יוצאים ממצרים….
בסוף הפרשה:
(כד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: מי הכוח שמניע את היציאה שלנו ? הכוח שהוביל? – היה איזה אחד שקראו לו יוסף שהוא זה שניבא מלכתחילה את היציאה ממצרים…
(כה) וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה: מבחינת העם אהרון הוא 'בני ישראלי מדיי', והם רוצים את הנהגתו של יוסף דרך העגל המייצג אותו.
אם מי שרצה את העגל זה הערב רב, 'העם', מדוע הקב"ה רצה לכלות את העם כולו?
(יא) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יב) כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיקֹוָק בִּפְקֹד אֹתָם כל אחד נותן סכום מסויים של כסף… למה? כדי ש וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם: בפרשתנו מצאנו ביטוי של נגף "ויגוף ה' את העם'! איך נעשה שלא יהיה נגף? אומרת התורה:
(יג) זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַיקֹוָק: אומר הקב"ה תתנו כל אחד מחצית השקל, וככה נספור אתכם. לא נספור אתכם אחת שתיים שלוש את מחציות השקלים. נשאלת השאלה מדוע מחצית השקל ולא שקל? ספור שקלים. ובנוסף, מדוע אם סופרים את עם ישראל יהיה נגף? וכן מה יש במחצית השקל שזה מונע את זה?
אומר רבי שלמה אלקבץ. הובא באלשיך שמות (ל, יג)
טעמא דמצוות מחצית השקל היא להורות את בני ישראל יחס אחדותם, בל יעלה על לב איש מהם שהוא נפרד מחבירו כי אם כל אחד חצי, ובהתחברו עם כל אחד ואחד מישראל נעשה אחד שלם, על כן מביא מחצית. אתם יודעים מה יגרום לכיליון האומה? – אם כל אחד יחשוב שהוא שלם. מחצית השקל אומרת לנו 'תשמע אני לא יכול להיות שלם בלעדיך, רק כשאני ואתה ביחד אנחנו שלם', וכשאנחנו סופרים את האומה לוקחים מחציות שקלים כדי להגיד שאנחנו חסרים, ואחנו לא יכולים להסתדר לבד, אם תפיס תהעולם שלי זה שאני שלם, אז נוצר פירוד כי אתה לא צריך חלק מעם ישראל.
ואם תחטא, לא אכפת לי, כי אתה שלם בעיני ואני שלם, אני שקל ואתה שקל…
נגף באומה מתחיל רק כאשר אני מתייחס לעצמי כשקל, כשלם שלא צריך חצי אחר מעם ישראל להשלים אותנו.
כשאנחנו סופרים את האומה אנחנו לא סופרים אחד אחד, אלא סופרים מחצית כדי שכל אחד ירגיש שהוא חייב את השני כדי שהאומה תהיה שלימה, ועם כל הוויכוח שלך עם חלק מהאומה אתה חייב איתו.
מה היה הקלקול של בני ישראל בחטא העגל?
לא עבודה זרה, לא לשים להם מנהיג, דבר אחד: לא מיחו בידם!
לא היה אכפת להם שהם עובדים עבודה זרה… בני ישראל עמדו מהצד חיבקו את הידיים וצחקו. אומר הקב"ה: מתחיל פירוד באומה! נכון הוא מתבולל, ערב רב שהיה אמור להישאר במצרים, אבל רגע – אין לך ערבות הדדית כלפיו?!? אתה לא מתבייש?
237 אלף מהערב רב משה הצליח לחברם לאומה מלבד 3 אלף שמתו. לא יכולתם למחות בהם? לחבק אותם?
פה יש נגף!
פה מתחיל בקע בתוך האומה! האומה מתחילה להיפרד!
גם אם אח שלך מתבולל, לא אכפת לך ממנו?
"וביום פקדי ופקדתי' אומר ה', מזכיר להם את דברי יוסף שאמר "פקוד יפקוד", אל תשכחו אותי גם אותי תעלו עם כל המחלוקות שהיו לנו.
מדוע האומה צריכה היתה להיכלות?
כי לא היה אכפת להם מהאחים שלהם! זה נגף! חשבנו שאנחנו בני ישראל שלמים ללא הערב רב! מחר יהודה לא ירצה את שמעון כי הוא יעשה מעשה פלוני, וכן על זה הדרך….
זה מצריך כיליון!!
האלהים יתברך יודע כל הנסתרות ראה שמעשה העגל התחלתו היה מערב רב שעלה עם ישראל ממצרים כי הם תמיד היו באמונותיהם הנפסדות והיו מסיתים ומדיחים לבני ישראל לעשות כמעשיהם. ומפני שרבים מישראל נמשכו אחריהם ונכשלו בעונם, וגם הבלתי נכשלים בו לא מיחו בידיהם והיה ראוי שיהיו נתפשים בעונם כמי שיש בידו למחות ואינו מוחה לכן חשב ה' להשחית את האומה בכללה ולכלותם כרגע כמו שאמר מיד. כי ברגע שלא אכפת לך מאח שלך, אז "וביום פקדי ופקדתי'!! כי לצדיקים לא יהיה אכפת מאלה שחוטאים! לא יהיה אכפת להם מאחים שלהם! זה כיליון האומה!
אז עם ישראל לא חטא בעבודה זרה! עם ישראל חטא חטא אחד קטן ופשוט: לא היה אכפת לו מהאחים שלו. ועל זה הקב"ה לא יכול לעבור בשתיקה. ואתה משה רבינו שאכפת לך אפילו מהערב רב, ממך אני יבנה אתה אומה.
לכן בתחילת הפרשה אמרנו שיש קשר בין מחצית השקל להמשך הפרשה, שלא משנה מי אתה ומה אתה, כולם נותנים מחצית השקל, כי אתה לא יכול בלי אח שלך.
זה שורש חטא העגל, חוסר ערבות הדדית.
ועלינו לתקן זאת בעזרת ערבות הדדית, אכפתיות מאחינו עם ישראל. לא לשכוח אף יהודי, יהיה אשר יהיה!
נסיים:
(ד) וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו: הערב רב לא מחזירים את התכשיטים, אבל בני ישראל כן…
(ה) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ:
(ו) וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב:
אחרי שהם שמעו את התוכחה של ה', שהאחים שלהם מתאבלים ואתם לא, אז הם מורידים גם הם את תכשיטיהם…
חטא העגל בא לומר לנו דבר אחד: תחזק את הערבות ההדדית שלך!
שבכל מצב שאח שלך יהיה, תרגיש בקושי שלו בצער שלו בחטא שלו, זה שורש החטא.