פרשת בא / הרב לירן עוקשי

ספר שמות מחולק לשלושה חלקים אחד זה הגאולה ממצרים,החלק השני של ספר שמות זה נתינת התורה פרשיי יתרו ומשפטים הן פרשיות שעוסקות בנתינת התורה. ספר שלישי של ספר שמות זה פרשיית המשכן. והחלק הזה הוא אולי החלק הכי גדול: תרומה תצווה ויקהל פקודי ותחילת פרשת כי תשא.

פרשיות תרוצה תצווה זה הציווים על הכלים וכו', פרשת תצווה היא בעיקר על הכוהנים "צו את אהרון" וכו'.. כל העסק זה סביב אהרון סביב בניו, מה העבודה שהם צריכים לעשות, ופרשת ויקהל פקודי זה כבר הביצוע שבו כבר עושים את הכלים עושים את הכהונה.

 

והשאלה הגדולה: מתי הציווי בתחילת פרשתנו התרחש

 

ואז העם בא לאהרון אומר לו עשה לנו אלוקים כי זה משה האיש זה הפסוק האחרון שחותם את כל הציווים על המשכן אומר רש"י מה זה "ויתן אל משה ככלותו לדבר איתו" מתי זה קורה? כלל יסוד:
2. רש"י שמות פרק לא פסוק יח

 

(יח) ויתן אל משה וגו' – אין מוקדם ומאוחר בתורה. מעשה העגל קודם לצווי מלאכת המשכן ימים רבים היה – כלומר מתי שעם ישראל חטא בעגל זה לפני הציווי על מלאכת המשכן בפרשה שלנו, שהרי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, וביום הכפורים נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל, ולמחרת התחילו בנדבת המשכן והוקם באחד בניסן.

 

רש"י חוזר על החשבון הזה במקום אחר:

  1. רש"י שמות פרק לג פסוק יא

 

וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל- בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובשמונה עשר שרף את העגל ודן את החוטאים, ובתשעה עשר עלה, שנאמר (שמות לב ל) ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם וגו', עשה שם ארבעים יום ובקש רחמים, שנאמר (דברים ט יח) ואתנפל לפני ה' וגו', ובראש חדש אלול נאמר לו (שמות לד ב) ועלית בבקר אל הר סיני, לקבל לוחות האחרונות, ועשה שם ארבעים יום, שנאמר בהם (דברים י י) ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים וגו', מה הראשונים ברצון אף האחרונים ברצון, אמור מעתה אמצעיים היו בכעס. בעשרה בתשרי נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל בשמחה ובלב שלם, ואמר לו למשה סלחתי כדברך, ומסר לו לוחות אחרונות. וירד והתחיל לצוותם על מלאכת המשכן ועשאוהו עד אחד בניסן.

 

רש"י אומר שמה היה על ההר 40 יום שלוש פעמים, הפעם הראשונה בו' בסיוון שם הוא מקבל את התורה, בי"ז תמוז הוא יורד ושובר את הלוחות, בי"ח בתמוז שה שורף את העגל, ובי"ט חוזר לעלות להר סיני לעוד 40 יום, בראש חודש אלול עולה עוד הפעם בצו ה' עוד 40 יום, וביום כיפור הקב"ה אומר סלחתי כדבריך ואז הוא מקבל את הלוחות השניים. למחורת "ויקהל משה" היינו ציווי המשכן לעם.. אז מתי הקב"ה ציווה את משה רבינו על המשכן? אחרי חטא העגל. בין ר"ח אלול  לבין יום הכיפורים, בתוך ה40 יום שמשה נמצא בהר.

יוצא לפי רש"י שכמעט כל ספר שמות מפרשת וארא וילך לא מסודר.

 

אומר הרמב"ן:

 

  1. רמב"ן שמות פרק לה פסוק א

 

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל – והנה משה אחר שצוה לאהרן והנשיאים וכל בני ישראל האנשים כל אשר דבר ה' אתו בהר סיני אחרי שבור הלוחות, ונתן על פניו המסוה, חזר וצוה והקהילו אליו כל העדה אנשים ונשים. ויתכן שהיה זה ביום מחרת רדתו היה יום כיפור ולמחורת יום כיפור כינס את כולם. ואמר לכולם ענין המשכן אשר נצטוה בו מתחלה קודם שבור הלוחות אומר הרמב"ן ומדגיש שמשה רבינו נצטווה בין ו' לסיוון לי"ז בתמוז, ךפני שבור הלוחות., כי כיון שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא ונתן לו הלוחות שניות וכרת עמו ברית חדשה שילך השם בקרבם, הנה חזרו לקדמותם ולאהבת כלולותם הקב"ה אמר סלחתי כדבריך ואז הביא לו לוחות, ובידוע שתהיה שכינתו בתוכם כענין שצוהו תחלה, כמו שאמר (לעיל כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ולכן צוה אותם משה עתה בכל מה שנצטוה מתחלה:

לפי הרמב"ן המשכן הוא חלק מהתכנית האלוקית של הקב"ה, לפי רש"י זה רק בגלל חטא העגל רק בדיעבד, 4 פרשיות שלימות בתורה הן בדיעבד לפי רש"י. הרמב"ן אומר משכן לכתחילה, ורש"י אומר משכן בדיעבד.

 

ניכנס לתפיסה של הרמב"ן ורש'י:

הרמב"ן בהקדמה שלו לספר שמוך אומר כך

 

  1. רמב"ן שמות הקדמה

 

השלים הכתוב ספר בראשית שהוא ספר היצירה בחדוש העולם ויצירת כל נוצר ובמקרי האבות שהם כענין יצירה לזרעם  ספר בראשית הוא גם יצירת העולם וגם יצירת השורשים של האומה מפני שכל מקריהם ציורי דברים לרמוז ולהודיע כל עתיד לבא להם מה שיהיה אצל אבות כך יהיה אצל הבנים בחינה של זה ואחרי שהשלים היצירה התחיל ספר אחר בענין המעשה הבא מן הרמזים ההם ונתיחד ספר ואלה שמות בענין הגלות הראשון הנגזר בפי' ובגאולה ממנו ולכן חזר והתחיל בשמות יורדי מצרים ומספרם אף על פי שכבר נכתב זה בעבור כי ירידתם שם הוא ראשית הגלות כי מאז הוחל. מתי מסתיימת הגלות לפי הרמב"ן? והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו מתי שעם ישראל חוזר למעלה של האבות אז זה נחשב שהם גאולים. מה זה מעלת האבות? אומר הרמב"ן: וכשיצאו ממצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר זה שיצאת זה לא אומר שאתה בן חורין חופשי… וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן שימו לב הוא לא מזכיר במילה את חטא העגל… ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם ע"י המשכן אז שבו אל מעלות אבותם שהיה סוד אלוה עלי אהליהם והם הם המרכבה ואז נחשבו גאולים זה מהלך אחד להיחשב כגאולה ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד:

 

פתאום הוא רואה שהעיסה מתברכת העיסה של המשכן… והוא רואה שהנר דולק כמו הנר המערבי במשכן כלומר מה שהיה אצל האבות באוהל הקטן שלהם, "שבו אל מעלת אבבותם" השכינה הקדושה שכנה עלי אלוהיהם זה היה בבית של האבות וכמו שזה מתרחש אצל האבות ככה גם אנחנו צריכים, ולכן לפי הרמב"ן המשכן הוא לכתחילה הוא לא בדיעבד זה חלק מהתכנית להיגאל, שאנחנו חוזרי למעלת האבות הם המרכבה שעליה השכינה שורה עליהם בעשייה הגשמית ולכן השכינה אז שורה, ואנחנו משחזרים את מה שהתרחש אצל האבות. לכן הרמב"ן סובר שהמשכן הוא לכתחילה.

 

מה סובר רש"י?  למה הוא סובר שהמשכן בדיעבד? הרמב"ן אומר שחזרנו למעלת אבותינו כשהקמנו את המשכן נחשבנו גאולים

אומר הספורנו:

  1. ספורנו כוונות התורה

 

ותקן ענין ישראל בחטא העגל בהשיב שכינתו בתוכם באופן מה אני מתקן את חטא העגל בזה שאני מקים את המשכן אבל זה לא יהיה שלם וזה בעשיית משכן וכליו ומשרתיו וקרבנותיו ובהרחיק כל מיני הטומאה ובמיני הטהרה מהם בטבילה והזאת מי חטאת וכפרת קצת הטמאים בקרבן למען ישיב שכינתו היתה כבר שכינה בתוכם בהר סיני, השכנה הסתלקה כשעם ישראל חטא בעגל ואנחנו חוזרים להשיב את השכינה וזה רק על ידי המשכן בתוכם כאמרו ית' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך וזה עם תבנית המשכן וכליו כלומר ולא באופן אחר זאת הדרך היחידה להחזרת השכינה ועם כל זה אמר יתעלה השוכן אתם בתוך טומאתם.

ובכן ראוי להתבונן כי אמנם קודם לחטא העגל תיכף אחר מתן תורה  בארבעים ימים הראשונים לא היו ישראל צריכים לכל אלה לא קורבנות ולא ארון ברית לא צריך את זה למען הישרות גם בלי ארון אפשר שתהיה שכינה וגם בלי מנורה שכינתו בתוכם ולא נצטוו על עשיית משכן וכליו וכהניו ומשרתיו ולא על שום קרבן לחובת צבור או יחיד כלל זולתי אחר מעשה העגל  כל הציווים על קורבנות זה היה רק אחרי חטא העגל, ולא היה צריך קרבן כדי להתקרב לה' כאמרו יתברך 'כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח'. אבל הודיעם אז תיכף שאינם צריכים לכל אלה ולשום אמצעי להשרות שכינתו בתוכם ולא התחייבו לשום זבח ולא משכן וכלי, ואמר שאם יתנדבו עולות ושלמים יספיק מזבח אדמה, ואמר 'בכל המקום אשר אזכיר את שמי' והוא כל מקום שיקרא באמת בית אלהים כענין בתי מדרשות וזולתם 'אבוא אליך וברכתיך'. וכל אלה באר תיכף אחר מתן תורה כאמרו כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם וכו' ואחרי כן תיכף נתן המשפטים ובכן ברדת משה רבינו אז מן ההר אל העם אשר עמדו מרחוק ביראתם הגיד להם את כל דברי ה' אשר בפרשה כה תאמר הנזכר ואת המשפטים אשר תיכף אחריה ולא הגיד דבר ממצות משכן וכליו ועבודותיו ומשרתיו כלל אבל בנה מזבח והקריבו הבכורות עולות ושלמים בלבד ועליהם כרת הברית ועלה אז הוא והזקנים יראו את אלהי ישראל בעודם משתמשים בחושיהם כאמרו ויאכלו וישתו.

אמנם אחר חטאם בעגל גם כי בתפלת משה בחירו נעתר לשאת חטאתם ולהשרות שכינתו בתוכם עכ"ז אמר ועשו לי מקדש וכו' ולא באופן אחר כי לא השיבה כלל אל מדריגת מעלתם שהיו בה קודם.

 

 

ואיכא לתמוה טובא למה יצא כזאת מלפניו להענישם בעונש גדול ורם כזה על שלא ברכו בתורה תחלה שהוא לכאורה עבירה קלה ונראה דכונתו יתברך מעולם היתה שנהיה עוסקים בתורה כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה כשאתה לומד תורה אתה בק במקור של התורה בה' יתברך אז הנשמה שלך מתעצמת מאירה, אתה לא לומד מחלוקת אביי ורבא אלא אתה נפגש עם השורש שקיים בתורה  ולכן נתן הקב"ה תורת אמת לישראל במתנה שלא תשתכח מאתנו כדי שתתדבק נשמתינו וגופינו ברמ"ח איברים ושס"ה גידין ברמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה שבתורה כל ההוויה שלך כל הבשר שלך הכל התעצם בקדושת התורה  ואם היו עוסקים בתורה על הכוונה להידבק בה' וכדי שתתעצם נשמתי הזאת היו המה מרכבה והיכל לשכינתו יתברך אתה תהיה השכינה אתה תהיה המקום שבו השכינה שורה שהיתה השכינה ממש בקרבם כי היכל ה' המה אתם הופכים להיות היכל ה'!! בקרביים שלכם בבשר שלכם ובקרבם ממש היתה השכינה קובעת דירתה והארץ כולה היתה מאירה מכבודו ובזה יהיה קישור לפמליא של מעלה עם פמליא של מטה והיה המשכן אחד אחדות אחת בין יבונו של עולם לבינינו בארץ. אתה תהיה גילוי שכינה… כלומר ברכו בתורה תחילה זה שהם לא ברכו בה כמו שצריך והשכינה לר הי אבל עתה שעברו חוק זה שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים להנאתם לידע הדינים לצורך משא ומתן גם להתגאות להראות חכמתם ולא נתכוונו להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה ולהמשיך השכינה למטה בארץ כדי שתעלה נשמתם למדרגה גדולה אחרי מיתתם הנה בזה עשו פירוד שנסתלקה השכינה מן הארץ ועלתה לה למעלה והארץ נשארה בגשמיותה בלי קדושה וזה היה גורם חורבנה ואבידתה והוא אמרו מי האיש החכם וגומר על מה אבדה הארץ וגומר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם וגומר ואמר תורתי תורת אמת אשר נתתי במתנה שלא יהיו למדין ושוכחין וגם פירשתי להם טעם כל הדברים ופירושיהם וזהו אשר נתתי לפניהם כשלחן ערוך וכו' וכמו שכתבו רבותינו ז"ל (עירובין נד ב, מכילתא ריש משפטים) על פסוק (שמות כא א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכוונתי שיתקשרו בעצם קדושת תורתי תורת אמת והשכינה תהא שורה בקרבם והמה עזבו את תורתי ולא הלכו בה פירוש תחלת ההליכה ברוחניות התורה ממדרגה למדרגה כדי שתתדבק הנשמה בעצמות קדושת התורה לא הלכו בה דהיינו לא הלכו בה לשמה בשעה שבאו לפתוח בעסק התורה ולברך לפניו יתברך ולהודות לו על נתינת התורה לעמו ישראל כדי שיהיו דבקים בקדושתה ובשכינתו יתברך והוא המכוון בברכת אשר בחר בנו על אשר קרבנו לפני הר סיני ונתן לנו תורתו הקדושה כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום כדי שתתדבק נשמתינו בעצמות קדושת התורה ורוחניותה ולהוריד השכינה בקרבנו לא הלכו בה לעסוק בדברי תורה לשמה כי בזה נענשו שנסתלקה השכינה מן התחתונים ואז אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר כלומר נחרבה ונשארה חומרית מבלי עובר שם קדושת השכינה כי נסתלקה השכינה לגמרי מן הארץ ועלתה לה למעלה וכך היא גירסת רב אלפס (ברכות ה ב) ולומדי תורתך לשמה וכזה ראוי להגיה בסדורים:

 

מה סובר הרמב"ן? למה הוא צריך מקום גשמי? למה לא מספיק שאני יהיה כלי לשכינה כמו שאומר פה הב"ח…..? למה זה לא מספיק לרמב"ן?

 

כדי להבין את הרמב"ן נעיין במקור 8:

 

  1. ויקרא פרק כו

 

(ג) אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם:

(ד) וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ:

(ה) וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם:

(ו) וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם:

(ז) וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב:

(ח) וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב:

(ט) וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם:

(י) וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ:

(יא) וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם:

(יב) וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם:

מה זה ונתתי משכני בתוככם? אומר רש"י:

(יא) ונתתי משכני – זה בית המקדש: ה' יתן את בית המקדש בתוכנו?

 

הרמב"ן ישר שואל את זה על פירוש רש"י:

מקור 10

ולא ידעתי מה הטעם בזה שיאמר הקדוש ברוך הוא כי בשמרנו כל המצות ועשותנו רצונו לא ימאס אותנו בגעול נפשו זה השיא ה' לא ימאס בנו הירי אםאתה אומר הקב"ה שלא גאלתי אותכם,, וכן בעברנו על בריתו ועשותנו נאצות גדולות אמר (להלן פסוק מד) לא מאסתים ולא געלתים, ואמר הנביא בשעת הקללה (ירמיה יד יט) המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך:

אבל הענין סוד מסתרי התורה, אמר שיתן משכנו בתוכנו והנפש אשר ממנה יבא המשכן לא תגעל אותנו ככלי שמגעילין אותו ברותחין, אבל בכל עת יהיו בגדינו לבנים וחדשים, כי הגעילה פליטה כדברי רש"י, מלשון שורו עבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל (איוב כא י). ואמר "נפשי", כדרך נשבע ה' אלהים בנפשו (עמוס ו ח). והנביא אמר בתמיה אם בציון עצמה געלה נפשך, שהיא עיר ואם בישראל והשלכת אותה מלפניך להיות כל בניה לבושים בגדים צואים נגאלים:

(יב) הברכות האלה עוד הם ברכות שמים בעליונים, כמו שפירשתי ונתתי שלום בארץ ולא תגעל נפשי אתכם. וכן והתהלכתי בתוככם, רמז למדה שקראו רבותינו שכינה, מן 'ונתתי משכני בתוככם', ואומרים (מנחות פו ב) שכינה שורה בישראל.

 

מה זה המושג הזה שכינה?

באדם יש 5 רבדים של נשמה נפש רוח חיה ויחידה זה חמשת המרכיבים.. היחידה זה מקור החיות שלנו מקור האחדות ואי לנו קשר לזה.. זה מושגים שהם נמצאים גבוה מעל גבוה.. אבל מה זה נפש רוח ונשמה? נפש זה החלק הכי תחתיתי שקיים באדם. נפש זה מקור החיות הבהמ שלנו ומהנפש נובע כל הרצון שלנו לישון לאכל כל התאוות כל היצרים כל זה מגיע ממקור החיות שלנו שנקרא נפש… נפש היא קיימת גם אצל הגויים וגם אצל בעלי חיים.

מושג יותר עליון זאת רוח

רוח זה הצד שמבדיל את האדם מן הבהמה, "אנשי רוח" זה מושג של אנשים שעוסקים במוסר בהגות בתפיסת עולם בערכים צבדק בשיוויון בערכי כאלה שמבדילים את האדם מן הבהמה, מדובר ע ל שפיפות של צדק עולמי וחזון גדול..  רוח כבר אין אצל הבהמהות אב לזה דבר שיש גן אצל הבהמות

הדרגה הבאה הבאה היא הנשמה. ספר התניא אומר שזה חלק אלוק ממעל ממש, נשמה זה הנגיעה טיפת הוויה מריבונו של עולם שקיימת בתוכנו וזה קיים רק בישראל. לא קיים באומות העולם. בגלל הנשמה שקיימת בתוכנו אנחנו נצחיים "נשמותינו צרורה בצורור החיים" יש לנו עולם הבא. כי יש בנו משהו אלוקי. ורק אלוקים יש לו משהו שהוא נצחי

 

והנפש של ריבונו של עולם זאת השכינה, היא הנקודה שנוגעת בעולם הזה, אומר בעל התניא במקור 12:

  1. תניא ליקוטי אמרים פרק לז

 

והנה המשכה והארה זו שהאדם ממשיך ומאיר מהארת אור א"ס ב"ה על נפשו   השכינה זאת כנסת ישראל. מה זה כנסת ישראל? אור מהנצח מריבונו של עולם על נפשו ועל נפשות כל ישראל היא השכינ' כנסת ישראל מקור כל נשמות ישראל השכינה זא כנסת ישראל, שהיא כונסת את כל הנשמות… כמ"ש לקמן ע"י עסק התורה נקראת בלשון קריאה קורא בתורה פי' שע"י עסק התורה קורא להקב"ה לבוא אליו כביכול כאדם הקורא לחבירו שיבא אליו וכבן קטן הקורא לאביו לבא אליו להיות עמו בצוות' חדא ולא ליפרד ממנו ולישאר יחידי ח"ו וז"ש קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ואין אמת אלא תורה דהיינו שקורא להקב"ה ע"י התורה דוקא

 

 

אז מה זה המושג הזה? חידוד ברב:

 

אור השכינה הוא כנסת ישראל, האידיאל הישראלי השורה באומה כולה, העושה אותה לחטיבה אחת בכל דורותיה כנסת ישראל זה לא הגילוי הממשי הנמצא פה, אלא התכונות נפש מיוחדות הקיימות בעם ישאל ולא קיימות אצל אומות העולם. לעם ישרא ליש שאיפה מאוד מרכזית של צדק עם ישראל תמיד רוצה שיהיה טוב בעולם. יש בעם ישראל תכונה שעם ישראל כל הזמן נחם לתקן עולם.. כשהאורה הגדולה הזאת מתגלה בארץ, מתגלם בחיים המעשיים והשכליים, הכל מתברך זאת פרשת בחוקותיי כשהשכינה מתגלה בארץ פתאום יש גשם יש שגשוש כלכלי יש הצלחה במלחמות. הנשמות הגנוזות בחביון מעלה מוסיפות אורה ותענוג. וכל נפש חיה מתעלה, העולם ומלאו מתרומם, הטללים  הגשמים אוצרים בקרבם שפעת ברכה, רוחות וגשמים כוללים בתוכם מניות חיים ועז, כל חי רוחני עליון ותחתון מתעדן, ומתמלא הגיון של שירה וחדות נועמים, הכל עלז שמח ומרנן, מפני שכנסת ישראל נחתת לאשראה בארעא היא שורה בארץ כאן איתנו. האידיאל הלאומי הנצחי, מהוד מקורו האלהי, השוכן בישראל, המקושר עם נשמתם המצוחצחה, דופק ופועם ואז הכל מתברך, ומכה גלים בים החיים, הכל מתברך, הכל מתנשא, ברוך ד' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. שמחו בד' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב.

מה הצד ה'גשמי' הנפשי של ריבונו של עולם, היא השכינה

והיא האידלאים האלוקיים שעם ישראל חי פה בארץ

השראת השכינה אומר הרב"ן זה שאנחנו נחיה את האידאלים האלוקיים שאנחנו ניתן לו להופיע את האלוקות פה בארץ איתנו

"ולא תגעל נפשי אתכם " הכוונה שמרוב התעלות אז זה לא יפרח, אלא שנחיה א זה כמו בחיים גשמיים ולא יקרה שמרוב רוחניות השכינה תסתלק… לכן הצד הכי גשמי של ה' הוא מתגלה באידאלים שאנחנו חיים אותם פה בארץ

אומר הרמב"ןהשכינה זה אל דבר פרטי אלא חייבים מרכז לאומי חייבים מקור שהאומה תחוג ביבוב וכל האומה כולה תתכנס ביבבו כי השראת שכינה היא לאומה לא לך כאדם פרטי. וכשאתה לומד תורה ואתה מחובר לאומה אז גם תשרה שכינה על האומה וממילא גם עליך…. לכן הרמב"ן מסרב לקבל את ר"י, שממילא אם היא שורה על האומה היא שורה על כל אחד ואחד….

כשיש מרכז לאומי האומה תקבל את השפע האלוקי את השכינה…. זה לא מספיק לפי הרבמ"ן ללמוד תורה כדי להשרות שכינה על הרמב"ן… זה "ונתתי משכני בתוככם'….. זה הכוונה משכן יש פה שכינה שלימה….

רש"י הדגיש את הפעולה הרטית של כל אחד ואחד

 

אז רש"י דיבר על הפרט ורמב"ן על הכלל.